פוליסות ביטוח כללי מסחריות מגדירות את סכום הביטוח שהן ישלמו עבור המבוטח כמגבלת חבות. הפוליסות עשויות להכיל מספר סוגים של מגבלות והגבלת כל התרחשות היא המקסימום שהמדיניות תשלם במקרה של תביעה או התרחשות אחת. אם מדיניות מכילה גם גבול מצטבר כללי, המצרף הוא הסכום המקסימלי שהמדיניות תשלם בסך הכל, ללא תלות במספר המופעים.
גבול האחריות
בדף ההצהרות של פוליסת אחריות כללית יפורטו בדיוק באיזו מידה תשלם הפוליסה לצדדים שלישיים בגין תביעות מטעם המבוטח שלה. בעת רכישת הביטוח, המבוטח יפרט את סכום הכיסוי הרצוי ופרמיה תחויב בהתאם. ככל שהמגבלות גבוהות יותר, כך גדלה הפרמיה הנגבית, שכן הדבר מספק הגנה נוספת למבוטח במקרה של תביעה.
כל התרחשות
התרחשות במדיניות חבות כללית מוגדרת בדרך כלל כתקרית או סדרה של אירועים, אשר גורמים לנזק גוף או לנזק לרכוש, וכתוצאה מכך תביעה כנגד המבוטח. כאשר התביעה מדווחת לחברת הביטוח, המבוטח יכול לצפות שהסכום המקסימלי המשולם לצד השלישי יוגבל לסכום כל מקרה שנקבע בדף הצהרות הפוליסה.
צבירה כללית
מאז אמצע שנות השמונים, פוליסות אחריות כלליות אחידות כוללות גבול מצטבר כללי, שהוא הסכום המקסימלי שהמדיניות תשלם עבור המבוטח. ללא גבול מצטבר כללי, המדיניות מחויבת לשלם עד לגבול כל אירוע עבור מספר בלתי מוגבל של התרחשויות. חשיפה ללא חשיפה זו מהווה חשיפה פוטנציאלית משמעותית לחברת הביטוח. הצבירה הכללית תגביל את החשיפה הכוללת של הפוליסה, ללא תלות במספר המופעים. לאחר ששולם המצרף, המדיניות נחשבת למצויה.
תשלומים משלימים
הוצאות מסויימות בניהול תביעה לביטוח מסווגות לפי פוליסת אחריות כללית כתשלומים נלווים, אשר אינם נמנים על מסגרת האחריות. הדוגמאות הנפוצות הן דמי אג"ח, ריבית מוקדמת והוצאות הגנה משפטית. לא כל הפוליסות מתייחסות לתשלומים משלימים באותו אופן. בחלק מהפוליסות, התשלומים המשלימים סופרים כלפי וממלאים את גבול האחריות של כל מקרה. כאשר הם אינם ממציעים את הגבולות, המבוטח יכול לשקול את המדיניות שיש לה תועלת מעבר לגבול המופעל בכל מקרה.
