התוצר המקומי הגולמי הוא מדד גס של כוח כלכלי. חישוב התמ"ג הוא למעשה סכום של ערך הסחורה והשירותים של המשק, והתוצר המקומי הגולמי שימושי לפשטותו. עם זאת, יש לו כמה חסרונות מרכזיים בשימוש בו כאינדיקטור הצמיחה הכלכלית.
פשטות
למרות הפגמים של התוצר, הוא מועיל בגלל האופן שבו הוא שובר כלכלה למספר יחיד. זה דמות גולמית שמראה כמה ערך הכלכלה מייצרת. הוא אינו מציג פרטים רבים ככל שערכים אחרים עושים, אך גם קל יותר להבין מאשר ערכים אחרים.
אינדיקטור לרווחתה
התוצר המקומי הגולמי, על פי כלכלן ה- OECD, פרנסואה לקילר, הוא אינדיקטור לרווחתה של כלכלת ישראל בשל הקשר שלה למוצרים ולשירותים של המשק. אם התמ"ג הוא גבוה, אז הייצור הוא גבוה, כלומר, לאנשים יש את הכסף לרכוש מוצרים. זה בתורו אומר כי חברות יש את הכסף כדי להעסיק אנשים. לכן, יתרון גדול של התמ"ג הוא שהוא נותן אינדיקציה ברורה לגבי כמה טוב (או רע) כלכלה עושה.
נתונים לא מדויקים
התוצר המקומי הגולמי מביא בחשבון רק את הצריכה המדווחת. מוצרי שוק שחור כמו סרטים פיראטים, סמים ועבודה ששולמו במזומן לא מקבלים דיווח. משמעות הדבר היא כי קיים פוטנציאל אי דיוק. כלכלה יכולה לשגשג בסחורות שלא דווח עליהן, אך יש לה תמ"ג נמוך, מה שאומר שהיא לא תשקף את רווחתה בפועל, אלא את רווחתה המדווחת.
מחוון לא ברור
בעוד שהתוצר המקומי הגולמי מצביע על הצריכה, הוא אינו מבדיל בין צריכת איכות גבוהה לבין צריכה באיכות נמוכה. לדוגמה, אם לעיר יש שפך פסולת רעילה גדולה שעולה 100 מיליון דולר לניקוי, אז העיר הזאת תקבל הזרקת 100 מיליון דולר לתמ"ג שלה למרות העובדה כי פסולת פסולת רעילה היא בבירור לא אירוע מועיל. התמ"ג גם מתעלם מרכיבים מועילים בחברה, כגון שירותי בריאות וחינוך, שחשובים מאוד אך לא תמיד מרוויחים.
