עלויות פיתוח שנגרמו בפיתוח של תוכנה לסייע בייצור הכנסות על פני תקופות זמן מרובות. כתוצאה מכך, עלויות פיתוח תוכנה נרשמות כנכס בתהליך הנקרא הוצאות מהוונות. ההוצאות המהוונות כפופות להפחתה, תהליך שבו ערכים נכתבים לאורך זמן על מנת לשקף את השימוש שלהם בייצור הכנסות.
עקרון תואם
על בסיס צבירה חשבונאית, העקרון התואם דורש כי רושמי החשבון ירשמו עלויות באותה תקופה שבה ההכנסות שהתרחשותן סייעו לייצר. הדבר נעשה כדי למנוע עיוותים שבהם ההכנסות או ההוצאות העצומות נרשמות בתקופות בודדות כאשר תהליך ההשתכרות או ההשתלשלות שלהן קרה על פני תקופות רבות. הן הפחת והפחתות נעשות על מנת לעמוד בעקרון ההתאמה.
הפחתה
ההפחתה דומה לתהליך הפחת, אם כי הפחתה חלה רק על נכסים בלתי מוחשיים ללא קיום מהותי. הן הפחת והפחתות נועדו להפיץ עלויות על פני תקופות זמן מרובות על מנת לשקף בצורה טובה יותר את התרחשותן לאורך זמן, ולא בנקודת זמן אחת.
הוצאה מהוונת
עלויות פיתוח תוכנה יכולות להירשם כהוצאות מהוונות, שהן הוצאות שהפכו לנכסים. ההוצאות מהוונות אם התרחשותן מסייעת להניב הכנסות יותר מאשר בתקופה בה הן נוצרות. לדוגמה, מאחר שתוכנה שפותחה למכירה תימכר בתקופות רבות יותר מאלה שבהן נצפו עלויות הפיתוח, יש להוון עלויות אלו ולהימחק באותן תקופות עוקבות כדי לשקף את המציאות בצורה טובה יותר.
הפחתת תוכנות מפותחות
ההפחתה של עלויות פיתוח התוכנה המהוונות נעשית באותו אופן כמו פחת. ראשית, הסכום שיופחת הוא הערך הכולל של הנכס בניכוי שווי השייר המשוער שלו, אשר אינו יכול להיות במקרה זה. הוצאות ההפחתה לכל תקופה הן הסכום שיופחת על פני מספר התקופות שבהן ההיוון המהוון ימשיך להיות בשימוש.
