מדיניות מוניטרית ופיסקלית קשורה קשר הדוק, ולשניהם יש השפעה עמוקה על הפיתוח הכלכלי בעולם. המדיניות הפיסקלית עוסקת במנופי כוח מקרו-כלכליים. זה מסכם תקציבים, חובות, גירעונות והוצאות המדינה. המדיניות המוניטרית היא לעתים קרובות בידי בנקאים, והוא מתייחס הריבית, גישה האשראי ושיעורי האינפלציה.
יציבות מוניטרית ופיסקלית
יחד, המדיניות הפיסקלית והמוניטרית יוצרת סביבת השקעה. משמעות הדבר היא כי הסביבה המשפטית והמוניטרית חייבת לגמול יזמים מוצלחים ולהבטיח תשואה הוגנת על ההשקעה. זה נעשה באמצעות קידום היציבות הכלכלית, כלומר האינפלציה נשמרת תחת שליטה וריבית ברמה שבה הלוואות הם די קל להגיע. שערי כי הם גבוהים מדי לפגוע במשק, כי הכסף הוא יקר מדי. הפיתוח חייב לקחת בחשבון הן את האינפלציה והן את השיעורים, ולאזן ביניהם.
החוב המקומי והבינלאומי
ההתמודדות עם החוב היא גם נושא כספי וגם פיסקלי. עודף החוב הופך את הכלכלה המדוברת לסיכון רע, והון בינלאומי יתעלם ממקומות כאלה. החוב יכול מתכוון הן החוב הפנימי והחיצוני. הראשון נוגע הגירעונות בתקציב, ואילו האחרון יכול מתכוון חוסר איזון הסחר שבו המדינה קונה יותר ממה שהיא מוכרת בעולם. החוב מסיר נזילות צורך ממדינה, אשר בתורו יכול להעלות את הריבית בבית. כספים הדרושים לא נמצאים שם כדי לסייע בפיתוח כלכלי ו / או ההוצאות החברתיות.
בנקאות מרכזית
הבנק המרכזי הוא בדרך כלל אחראי על המדיניות המוניטרית שכן המדינה היא בדרך כלל אחראי על המדיניות הפיסקלית. בנקים מרכזיים, כמו בלוב או בסין, נמצאים בשליטה ממשלתית, בעוד שהבנק המרכזי של אנגליה או הבנק הפדראלי בארה"ב הם חברות פרטיות. כך או כך, הנקודה של הבנק המרכזי הוא לשלוט במדיניות המוניטרית לטובת הכלכלה המקומית. כסף קל יכול ללוות פעמים כלכליות טובות, בעוד כסף הדוק יכול ללוות בשווקים קשים. המטרה כאן היא לשלוט על הערך של המטבע. כסף רופף, כלומר, כסף זול יותר, עשוי להיות דחיפה הדרושה לכלכלה דוהרת, או שזה יכול להיות השער לאינפלציה פורצת.
"מרחב פיסקלי" וחשיבותו
"מרחב פיסקלי" הוא מושג המשמש את האו"ם כדי להתייחס כרית פיננסית בתקציב הלאומי. משמעות הדבר היא כי למדינה יש מספיק מטבע מילואים למימון השקעות הון זרע, עניים הקלה, חינוך או הכשרה עבודה למען פיתוח כלכלי ומודרניזציה. מדינות חבויות כמו יוון או ארגנטינה אינן מקבלות שום מרחב פיסקלי, והמשק סובל. מדינות שמגזרי הייצוא שלהן מתוגברים על ידי פעולות המדינה, כגון סין, בלארוס או דרום קוריאה, שטוחות ב עתודות מטבע חוץ ולכן יש כסף להוציא על פרויקטים חברתיים לטובת המשק. הצטברות של יתרות מטבע החוץ הן מטבעות שמגיעים לארץ עקב תוכניות יצוא מוצלחות. זה יכול להיות reinvested במשק.
