חוק העבודה של איווה עוקב אחר דוקטרינת התעסוקה. בהעדר חוזה ספציפי או הסכם מיקוח קיבוצי, אין למעסיקים חובה משפטית לספק כל הפסקה, הטבה או תשלום שעות נוספות לעובדיהם. למרות שהמדינה דורשת מעסיקים לנהוג בהתאם למדיניות הכתובה שלהם, גם למעסיקים יש זכות לשנות את המדיניות ללא הודעה מוקדמת. עם זאת, המעסיקים של המדינה ייתכן שיהיה על פי החוק הפדרלי לגבי שעות נוספות לשלם.
אין חוק ממלכתי תשלום שעות נוספות
חוק איווה מחייב מעסיקים במדינה לשלם לעובדים לפחות 7.25 $ לשעה לאחר 90 ימי עבודה, אך אין חוק המדינה המחייב מעסיקים לשלם לעובדים בשכר גבוה יותר אם הם עובדים יותר מ -40 שעות בשבוע. מעסיקים מסוימים עשויים לכלול הוראה לשלם זמן וחצי בחוזה העבודה שלהם, או שעות נוספות יכול להיות מכוסה על ידי הסכם קיבוצי.
שעות נוספות הפדרלית
איווה מעסיקים רבים עשויים להיות בהתאם לחוק הפדרלי המחייב עסקים המעורבים במסחר המהיר לשלם לעובדים זמן וחצי עבור כל שעות מעל 40 עבד בשבוע עבודה אחד. בדרך כלל, עסקים עם מכירות שנתיות או תקבולים של $ 500,000 או יותר חייב לעמוד בחוק זה. עסקים מסוימים גם חייבים לציית לחוק הפדרלי גם אם יש להם נפח קטן יותר, במיוחד אם המוצרים או השירותים שלהם לגרום לעסק להיות מעורב ישירות מסחר בין לאומי.
אין הגבלות מדינה על שעות
החוק איווה לא להגביל את מספר השעות עובד יכול לעבוד, או להיות מתוכנן לעבוד, ביום או בשבוע. בהיעדר הסכם ספציפי, המעסיק יכול לדרוש מעובדים לעבוד שעות רבות ככל שימצא לנכון להפעיל את עסקיו.
בנוסף, המדינה בדרך כלל אינה דורשת מעסיקים לספק לעובדיהם בחופשת מחלה, בחופשה או בחגים. יש חריג אחד: אם העובד הוא ותיק, הוא חייב להיות מותר לקחת את יום ותיקי כבוי. את החג ניתן לשלם או שלא שולמו.
לא נדרשת הפסקה
למרות קטינים מתחת לגיל 16 יש לתת הפסקה של 30 דקות אם הם עובדים חמש שעות ביום או יותר, איווה אינה מחייבת מבחינה משפטית כל הפסקות עבור עובדים מבוגרים. הפסקות ספציפיות עשויות להינתן על פי חוזה העסקה או המנדט בהסכם קיבוצי בין מעסיקים לבין איגוד.
