היציבות הכלכלית פירושה שכלכלת אזור או מדינה אינה מציגה תנודות רחבות במדידות מרכזיות של ביצועים כלכליים, כגון תוצר מקומי גולמי, אבטלה או אינפלציה. במקום זאת, כלכלות יציבות מפגינות צמיחה מתונה בתמ"ג ובמשרות תוך שמירה על אינפלציה למינימום. המדיניות הכלכלית של הממשלה חותרת לצמיחה כלכלית יציבה ולמחירים, בעוד הכלכלנים מסתמכים על צעדים רבים לאמוד את כמות היציבות.
תכונות של כלכלה יציבה
כלכלה יציבה מדגימה צמיחה יציבה וניתנת לניהול בתמ"ג ובתעסוקה. צמיחה ניהולה פירושה שהכלכלה צומחת בקצב מתמשך שאינו מעורר לחצים אינפלציוניים, גורם למחירים גבוהים יותר ומשפיע לרעה על רווחי החברות.
כלכלה שמציגה צמיחה מתמשכת ברבעון אחד של השנה, ובעקבותיה ירידה חדה בתוצר או עלייה באבטלה ברביע הבא, מצביעה על אי יציבות כלכלית. משבר כלכלי, כמו משבר האשראי העולמי של 2008, גורם לאי יציבות כלכלית עולמית, להקטנת הייצור, התעסוקה ואמצעים אחרים לבריאות כלכלית.
מדדי מפתח של יציבות כלכלית
כלכלה לאומית מודרנית מורכבת מכדי שניתן יהיה לסכם אותה בממד אחד, אך כלכלנים רבים מסתמכים על התוצר המקומי הגולמי כסיכום על הפעילות הכלכלית. השינויים בתוצר לאורך זמן מספקים מידה של יציבות. התוצר המקומי הגולמי מודד את התפוקה הכוללת של כלכלת המדינה במונחים מוניטריים מותאמים לאינפלציה.
אמצעים אחרים של יציבות כלכלית כוללים את המחירים לצרכן ואת שיעור האבטלה הלאומי. סוכנויות ממשלתיות אוספות נתונים חודשיים ורבעוניים על הפעילות הכלכלית, ומאפשרות לקובעי מדיניות ולכלכלנים לעקוב אחר המצב הכלכלי ולהגיב בזמנים בלתי יציבים.
אמצעים כלכליים אחרים
שערי המטבעות ומחירי המניות בעולם מספקים גם אמצעים מועילים ליציבות כלכלית, על פי גיליון עובדה של קרן המטבע הבינלאומית. תנודות תנודות בשערי החליפין ובשווקים הפיננסיים גורמות למשקיעים עצבניים, המביאים לצמיחה כלכלית נמוכה יותר ולרמת חיים נמוכה יותר.
קרן המטבע הבינלאומית מודעת כי אי יציבות מסוימת היא בלתי נמנעת בכלכלה דינמית, אך דיווחים כי האתגר העומד בפני ממשלות ברחבי העולם הוא למזער את חוסר היציבות מבלי לפגוע ביכולתו של המשק לשפר את רמת החיים באמצעות פרודוקטיביות גבוהה יותר וגידול בעבודה.
מדיניות כלכלית של הממשלה
כאשר תנודות חדות בתוצר, האבטלה, האינפלציה ואמצעים אחרים מצביעים על תנאים לא יציבים, ממשלות מגיבות לעיתים קרובות באמצעי המדיניות הפיסקלית והמוניטרית. כלכלנים כמו גרגורי מאנקיו של הרווארד מתייחסים לפעולות אלה כאל מדיניות ייצוב.
כאשר התוצר המקומי הגולמי יורד, למשל, ממשלות עשויות להגדיל את ההוצאות על סחורות ושירותים כדי לעורר את הכלכלה בעוד בנקים מרכזיים עשויים להוריד את הריבית כדי להקל על הגישה אשראי עבור עסקים ויחידים. אם המשק יראה חוסר יציבות בכיוון השני, תוך התרחבות בקצב העלול להאיץ את האינפלציה, הבנקים המרכזיים עשויים להגדיל את הריבית כדי לצמצם את היצע הכסף של המדינה ולהביא ללחצים האינפלציוניים.
