מונופול, מעצם הגדרתו, הוא שליטה על מצרך או שירות בשוק מסוים, מה שמאפשר את המניפולציה של התמחור עבור אותו סחורה או שירות. כדי להיחשב מונופול אמיתי, השחקן הדומיננטי או השחקנים לא רק צריך להיות חופשי מן התחרות, אבל חייב להפוך את האפשרות של תחרות בלתי אפשרי.
לאחר מונופול על מוצר, טוב או שירות אינו חוקי בארצות הברית, למרות מה אולי כמה מאמינים. מה לא חוקי הוא עושה את זה בלתי אפשרי עבור המתחרים להיכנס לשוק. הבסיס הבסיסי של חברה קפיטליסטית היא התחרות צריך לנהוג בשוק.
מחיר gouging
כאשר חברה אחת היא הספקית היחידה של טוב או שירות, יש לה שליטה על התמחור של המוצר. במידה מסוימת, הציבור עדיין יכול לשלוט על המחיר על ידי רכישת פריט זה אם זה לא נחשב ערך טוב. אבל ללא תחרות, אין דרך לקבוע מהו ערך טוב. גרוע מכך, מונופול על מצרך חיוני, אם היה אפשרי, כמו מים, דלק או חלב, יהפוך את זה כמעט בלתי אפשרי עבור אנשים להסתדר, ובמקרה כזה החברה יכולה "שם מחיר".
חדירת החדשנות
על ידי מניעת התחרות מלהיכנס לשוק, חדשנות היא בלתי אפשרית להציג. כאשר זה קורה, אין אפשרות של שיפור איכות החיים או ירידה במחיר. ממציאים ויזמים, אנשים שמניעים את הקפיטליזם, לא יהיה להם מקום בסביבה עסקית מונופוליסטית כדי לבדוק את התיאוריות שלהם, הרעיונות או החידושים שלהם על ציבור רעב.
מוצרים נחותים
אם רק חברה אחת יכולה לייצר תוצרת או לנהל שירות, אין תמריץ לחברה זו כדי לשפר את ביצועיה או את יעילותה. אין ערך מוסף לשינוי. החברה יכולה לשים כל מחיר שהם רוצים על המוצר היום, כך לבזבז כסף על מחקר, פיתוח, ציוד חדש או retooling רק חתכים לתוך זרם הרווח. התוצאה הסופית היא מוצר שנותר ללא שינוי, לא משופר, בנוי בצורה גרועה, יעיל בצורה שולית.
שירות גרוע
ייצור מקור יחיד גם מקדם שירות לקוחות לקוי. אין צורך להיות מועיל או יוצא עבור לקוח, כי אין לו לאן ללכת. אם השירות מסופק עבור המוצר, זה יהיה גם להיות במחיר מופקע ולא נוח עבור המשתמש. ליצרן תהיה כל יכולת לכפות את הצרכן על מודל הלקוחות שלו במקום להיפך. זה לא אומר שום שירות הביתה, אין אחריות על אריכות ימים של המוצר או חלקי חילוף במחיר מופקע.
