עקרונות חשבונאיים נועדו להפוך את הטיפול החשבונאי לתהליך אובייקטיבי. המימוש ועקרונות ההתאמה הינם שני קווים מנחים אלה, אשר פותרים סוגיות חשבונאיות לגבי המדידה וההצגה של הביצועים הפיננסיים של העסק.
עקרון המימוש
עקרון המימוש עונה על השאלה, "מתי ההכנסות העסקיות מתממשות?" העיקרון קובע כי ניתן לרשום את ההכנסה כאשר תהליך ההשתלמות הושלם ויש ראיות אובייקטיביות לגבי כמות ההכנסות שנצברו. לדוגמה, ההכנסות מתבצע כאשר השירותים מסופקים או מוצרים נשלחים ללקוח ומקובל על ידי הלקוח. במקרה של עקרון המימוש, הביצועים, ולא ההבטחות, קובע מתי יש להזמין את ההכנסות.
דוגמה למודל המימוש
מוצר מיוצר ונמכר באשראי. בהתאם לעקרון המימוש, ההכנסה מוכרת במועד המכירה.
עקרון תואם
עיקרון ההתאמה מחייב כי ההוצאות שייגרמו להכנסות יופחתו מהכנסות שנצברו בתקופה חשבונאית כדי להפיק הכנסה נטו. בדרך זו, הוצאות עסקיות מותאמות עם הכנסות. עקרון ההתאמה מחייב גם הערכות, המבוססות על נסיון ותנאים כלכליים, לצורך הספקת חשבונות מסופקים. הוראה זו מביאה לירידה בהכנסות ברוטו להכנסות המימוש נטו, כדי למנוע את ההכנסה המופרזת של ההכנסות.
דוגמה עקרונית תואמת
מוצר מיוצר, נמכר באשראי והכנסות מוכרות במועד המכירה. כדי להתאים להוצאות הפקת המוצר עם ההכנסות הנובעות מהמוצר, ההוצאות וההכנסות מוכרות בו זמנית.
