תיאוריות היחסים התעשייתיים נובעות בעיקר מהמאמצים להסביר או להסביר את קיומו של סכסוך. למעשה, דרך מצוינת ללמוד את התיאוריות והגישות האלה היא לארגן אותם על סמך כמה סכסוך הם רואים במערכת. הסכסוך הוא השורש של תיאוריות אלה, משום שהן עוסקות ביחסי התעשייה והקפיטליזם לחברה המודרנית ולשחקניה - הן האליטה והן הפופולרית.
הגישה היחודית והמערכתית מעמידה את הסכסוך לפחות. הגישה היחודית אינה רואה שום קונפליקט אלא כמצב פתולוגי. תורת המערכות רואה את החברה התעשייתית כחלק מחברה שקיבלה במידה רבה את הנורמות הבסיסיות של התיעוש. שתי הגישות הללו אינן מקבלות את העובדה שישנו קונפליקט מהותי של התעשייה, העבודה והחברה. שניהם רואים ביחסים תעשייתיים אמצעי הרמוני לארגון החברה בנסיבות רגילות.
גישות הסכסוך המתון כוללות פעילות חברתית ותיאוריות קונפליקט. הפעילות החברתית אינה רואה קונפליקט הכרוך ביחסים התעשייתיים, אך מודה כי המשא ומתן בין ההון לעובדים, לבין ההון והחברה, מתווך על ידי הנטייה הסובייקטיבית של השחקנים השונים. תיאוריות הקונפליקט המתון יותר מציבות סכסוכים רגילים, אך לא כחלק מהותי ביחסי התעשייה. לפיכך, בגישות אלה, הקונפליקט עשוי להיות התרחשות קבועה, אך אינה בהכרח טבועה במערכת הקפיטליסטית.
הגישה המרקסיסטית וגישות סוציאליסטיות אחרות גורסות כי המעמדות הדומיננטיים מתווים את הקודים המוסריים של החברה, ושסכסוך הוא חלק מרכזי ביחסי התעשייה. בגישות אלה, המעמד הקפיטליסטי השליט מטיל נורמות על מעמד הפועלים חסר אונים. התוצאה צפויה, כאשר ההון צריך להשתמש בכל הכוח העומד לרשותו כדי לשמור על מכסה על אלימות בעבודה ומרד. לכן, הסכסוך הוא אנדמי הטבועה במערכת.
טיפים
-
זכור שזוהי גישה ממוזערת. ישנן תיאוריות רבות כמו שיש סופרים. אבל המתאר לעיל ייתן לך אסטרטגיה לקבץ אותם לזכור בקלות.
אני לא חושב שמישהו מחזיק עוד בתיאוריה המאוחדת.
