היסטוריונים אומרים כי הכניסה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה היתה נקודת מפנה בהיסטוריה הכלכלית של ארה"ב. לפני המלחמה היתה המדינה שקועה בדיכאון כלכלי בן 12 שנים. הפיצוץ של פרל הארבור ב- 7 בדצמבר 1941, הביא לפריחה בייצור ובפיתוח למאמץ המלחמתי, ולאחריו תקופה של שגשוג כלכלי אחרי המלחמה והופעתה של המעמד הבינוני האמריקני.
השפעה כלכלית של הוצאות הממשלה
תפקידה של ממשלת ארה"ב בתקופת המלחמה ובשנים שלאחר המלחמה לא היה כדי להחליף את היוזמה הפרטית, אלא כדי להניע אותה. ללא זרם ההוצאות הממשלתיות המיועדות לגירעון, התעשייה האמריקאית לא היתה מסוגלת להניח את היסודות לשגשוג שאחרי המלחמה. באותה עת, כלכלנים היו מודאגים מכך שארה"ב תצא למיתון נוסף או לדיכאון לאחר תום המלחמה ב -1945, אבל ההפך התברר כנכון.
השפעת השינוי לכלכלה של ימי שלום
במהלך המלחמה, כלכלת ארה"ב הייתה כלכלת פיקוד, המחירים היו מוסדרים ומוצרי צריכה רבים לא הופקו או שהם היו באספקה נדירה. מוצרי המזון נקצרו, והיו מחסור תדיר של כל דבר, החל מחלב ועד ניילון. לא הופקו מכוניות חדשות ומפעלים וחברות רבות השתלטו על ידי הממשלה על המאמץ המלחמתי. עם תום המלחמה, כלכלת הפיקוד והשפעת הממשלה על המשק ירדו.
השפעת החיילים החוזרים והצעת החוק
כלכלנים דאז היו מודאגים מרמות אבטלה דרמטיות לאחר שחזרו חיילים אמריקאים הביתה אחרי המלחמה. כלכלן אחד עתיר הפרסים ניבא כי סיכויי התעסוקה יהיו כה קשים, עד שיווצר "מגיפת אלימות". אבל זה לא קרה בגלל שילוב של תוכניות תעסוקה ממשלתיות שהונחו לפני המלחמה בתקופת המשבר הכלכלי, בשילוב עם GI ביל אשר שלחו חיילים לשעבר בחזרה לבית הספר כדי להרוויח תארים אקדמיים.
השילוב של הצעת החוק הממשלתית ויוזמות אחרות של המדיניות הציבורית, כולל חוק הזכויות של ה- GI שעבר ב -1944, הציע משכנתאות נמוכות לחוזרים חוזרים בתקווה לקנות בתים ולקנות חוות. תוכניות ממשלתיות אלו סייעו לותיקים להשיג דריסת רגל חזקה בכלכלה שלאחר המלחמה.
השפעת על ההוצאות האמריקאי לצרכן הרגלים
האמריקאים שהיו רגילים לקצץ ולשמור בזמן השפל ולהתמודדות עם מחסור וקיצוב במהלך המלחמה היו מוכנים להוציא קצת כסף על מוצרי צריכה. היסטוריונים אומרים כי ההתאוששות הכלכלית הייתה תלויה באמריקאים קונים מכונות שיסייעו להם לחדש את חייהם כמו מכוניות חדשות, מכשירי חשמל ומוצרים חדשים אחרים כמו טלוויזיות שהגיעו לשוק. רכישת פריטים לבית נתפסה כפרגמטית ולא כמתפנקת, וזה היה מסר טוב לשלוח למשפחות חדשות שגדלו על דיכאון וחסכנות בזמן מלחמה.
