התוצר המקומי הגולמי לנפש, הידוע בשם תוצר לנפש, הוא מדד המקביל להכנסה הממוצעת של המדינה לאזרח בשנה. זה בעצם התמ"ג של המדינה מחולק האוכלוסייה שלה. למרות שזה משמש לעתים קרובות קירוב לשגשוג של המדינה, זה לא אומר כלום על חלוקת ההכנסה, כוח ההוצאות, או את רווחתם של תושבי הארץ.
תוצר לנפש
התוצר לנפש מורכב מארבעה גורמים. אלה כוללים הצריכה, המהווה את כמות הכסף לצרכנים להוציא על סחורות ושירותים; השקעות, אשר מודד כמה אנשים מבלים על עסקים ומיזמים פיננסיים; ההוצאה הממשלתית, שהיא ההוצאה הציבורית על השירותים הציבוריים; והיצוא נטו, שהם סך היצוא של המדינה פחות מסך היבוא. הגדלת כל אחד מארבעת הגורמים הללו תגדיל את התמ"ג הכולל. התוצר לנפש הוא אפוא מדד משוער של ההכנסה השנתית הממוצעת של תושבי המדינה.
כוח ההוצאה
למרות התוצר לנפש נותן אינדיקציה מסוימת ההכנסה השנתית הממוצעת של תושב של המדינה, זה אומר כלום על כמה רחוק ההכנסה. במדינות שונות יש רמות מחיר שונות. מה עשוי לעלות 50 סנט במדינה אחת עשוי לעלות 5 דולר אחר. כך, במקרה זה, התוצר לנפש נופל כאמצעי. מדד חלופי הוא מדד שוויון כוח הקנייה (PPP), אשר מביא בחשבון הן את ההכנסות והן את המחירים של מדינה מסוימת.
חלוקת הכנסות
התוצר לנפש הוא ממוצע, ולכן מתעלם מחלוקת ההכנסות במדינה מסוימת. למרות שהתוצר לנפש במדינה עשוי להיות גבוה מאוד, ייתכן כי 10% מהמדינה מרוויחים מיליוני פעמים יותר מ -90 האחוזים הנותרים של תושבי המדינה, המשתכרים שכר נמוך מאוד. דוגמאות לתופעה זו הן סין, רוסיה, ברזיל והודו. לחלק מן המדינות המייצרות נפט במזרח התיכון יש תוצר לנפש גבוה מאוד, אך זה נובע רק ממיעוט של מדינה בעלת אוכלוסייה נמוכה המרוויחה מיליארדי דולרים מדי שנה. לכן, בעת מדידת התפלגות ההכנסות, כלכלנים משתמשים לעיתים קרובות באמצעים חלופיים כמו מדד GINI של עקומת לורנץ.
אושר
רק בגלל שאזרחי מדינה מסוימת עשויים להרוויח משכורות גבוהות מאוד, רווחתם הכללית או אושרם אינם יכולים להיות כה גבוהים. אזרחים רבים המתגוררים במדינות מפותחות יותר בעולם יש כמויות גבוהות יותר של מתח פחות סיפוק בחייהם. מדידת תיקון זה היא האושר המקומי ברוטו, אשר משתמשת מרובת מדינות מחקרים על רווחה. בהוטן, מדינה קטנה הממוקמת בהרי ההימלאיה, נמצאת לעתים קרובות בראש, אבל נוטה להיות נמוכה יותר לנפש.
