התוצר המקומי הגולמי, או התוצר המקומי הגולמי, הוא המדידה של התפוקה המצרפית של המדינה, כמו גם את הביקוש המצטבר שלה. זה יכול להיות מחולקים למגוון של גורמים, כולם מודדים את ההוצאות. יש לציין כי למרות שהתמ"ג משמש אינדיקטור לגודל כלכלי, הוא אינו מודד את עושרו של היחיד או את רווחתו.
מרכיבי התמ"ג
התמ"ג מורכב מארבע קבוצות בסיסיות. שלושת הראשונים הם סוגים של הוצאות: הוצאות הצרכנים, הוצאות הממשלה והוצאות ההשקעה. הרכיב הרביעי מודד את היצוא נטו. היצוא נטו מייצג הן את היצוא, והן פריטים המיוצרים בבית, שנקנו על ידי צרכנים בחו"ל, וכן יבוא, שהם מוצרים המיוצרים על ידי חברות זרות אך נרכשים על ידי צרכנים מקומיים. עם פטור היבוא, עלייה בכל רכיב מובילה לעלייה בתוצר. התמ"ג נמדד בתקופה אחת, בדרך כלל ביחידות של שנה או רבע שנה.
שינויים בתמ"ג הנומינלי
התמ"ג של מדינה יכול להשתנות בגלל תנודות מחיר וביקוש / התוצאה עשויה להשפיע על התקדמות המדינה. אם התמ"ג ישתנה עקב עלייה ברמת הייצור ולא במחירים, אזי הפרודוקטיביות תגדל. עם זאת, אם התמ"ג יגדל עקב עליית מחיר בעוד הייצור נשאר קבוע, אז כל גידול הוא תוצאה של האינפלציה, לא פריון. שינוי כזה לא יבוא לידי ביטוי בתוצר הריאלי. לחלופין, התוצר הנומינלי עשוי להשתנות בשל שילוב של מחיר ושינוי בייצור.
גבולות התוצר כמדד
התמ"ג אינו מכסה את כל ההיבטים של הייצור במשק, והוא עשוי גם לכסות כמה גורמים שעלולים להוביל השפלה לטווח ארוך. הייצור שלא נכלל בתוצר כולל את הייצור הביתי, שהוא בישול, ניקיון ואחזקת בתים. למרות שאנשים נוטים לא לקבל תשלום עבור משימות כאלה, כלכלנים רבים טוענים כי זה עדיין כיבוש זה לא רק הכרח אלא גם דורש מאמץ ניכר. התמ"ג גם אינו מכסה היבטים כגון איכות הסביבה, שביעות רצון אישית, אושר ואיכות בריאות. מדינות עשירות רבות מדורגות נמוך למדי במונחים של אושר אישי.
תמ"ג לנפש לנפש
אם למדינה אחת יש תמ"ג גדול יותר מאשר מדינה אחרת, אין זה בהכרח אומר שהיא עשירה יותר. תמ"ג גדול יותר פירושו בהחלט תפוקה גדולה יותר. עם זאת, ככל שאוכלוסיית המדינה גדולה יותר, כך גדל הסיכוי שיהיה לה תמ"ג גדול במיוחד. מסיבה זו, התוצר לנפש מודד את התמ"ג לנפש. ברוב הכלכלות, זה עשוי להיחשב כהכנסה הממוצעת. כתוצאה מכך, למדינה עם תוצר מקומי גולמי קטן עשויה להיות עדיין תמ"ג לנפש גדול בהרבה ממדינה בעלת אוכלוסייה גדולה ותמ"ג גדול בהרבה.
