כדי לקבל מידע על אוכלוסייה מסוימת, כגון התלמידים באוניברסיטה מסוימת, נוח להשתמש במדגם מייצג של תלמידים. החוקר מקבל קלט מדגם זה ומרחיב את תוצאות המחקר לכלל האוכלוסייה. שיטה זו מפשטת את תהליך המחקר. ישנן דרכים שונות כדי לקבל מדגם סטטיסטית סטטיסטית מן האוכלוסייה. שיטה אחת כזו היא הקצאה פרופורציונלית, שהיא מעין שיטת דגימה מרובדת.
דגימה מרובדת
הדגימה המרובדת מחלקת את האוכלוסייה לשכבות שונות על בסיס מאפיין מסוים. לדוגמה, חוקר יכול לחלק את האוכלוסייה על בסיס הכנסה לשכבה נמוכה הכנסה, שכבה בינונית הכנסה שכבה גבוהה הכנסה. על החוקר לבחור את המאפיין באופן שבו הדגימות שנבחרו מתוך כל שכבות הן כנציג השכבות ככל האפשר.
הקצאה פרופורציונלית
לאחר שהחוקר מחלק אוכלוסייה לשכבות שונות, עולה השאלה כמה אנשים מדגם מכל שכבה עולה. אם שכבה אחת מורכבת מ -1,000 איש, למשל, ועוד כ -2,000 איש, יש צורך לצייר דוגמאות המייצגות את הקבוצות הגדולות יותר באופן הולם. שיטה אחת של ציור דגימות משכבות שונות היא הקצאה פרופורציונלית. בשיטה זו, החוקר שואב את אותו שיעור של אנשים מכל שכבה, כמו 5 אחוזים של שכבת, לשמש מדגם.
פשטות
יתרון מרכזי אחד של הקצאה פרופורציונלית היא כי זוהי שיטה פשוטה לביצוע. בחירת 5 אחוזים מכלל האוכלוסייה מכל שכבה היא טכניקה קלה יחסית. ישנן שיטות אחרות של דגימה, אשר מחייבות ציור של מספר שונה של אנשים מכל שכבה, כדי לייצג בצורה נאותה את המגוון בדעותיהם של האנשים בכל שכבה.
ייצוג
יתרון נוסף של הקצאה יחסית הוא שהוא מייצר גודל מדגם המייצג את גודל השכבה בתוך האוכלוסייה. אם, למשל, שכבה אחת מורכבת מ -1,000 בני אדם ועוד כ -2,000 איש, הקצאה פרופורציונלית יכולה לצייר מדגם של אחוז אחד מכל שכבה. משמעות הדבר היא כי החוקר יבחר 10 אנשים מן השכבה הראשונה ו -20 אנשים מן השכבה השנייה. כיוון שיש יותר אנשים בשכבה השנייה משכבה ראשונה, מדגם זה מייצג יותר את האוכלוסייה מאשר בבחירת מספר שווה של דגימות מכל שכבה.
