כאשר אתה שומע את הריבית שהוזכרו, אתה כנראה לא מתרגש מדי. אבל הריבית היא באמת ברומטר חיוני של הכלכלה האמריקאית - הם משפיעים על כל מה שיש לנו בחשבונות הבנק שלנו. שיעורי הריבית עולים והם יורדים. אלה שיעורי הריבית המשתנה יכול לקפוץ להתחיל צמיחה כלכלית להילחם באינפלציה. זה, בתורו, יכול להשפיע על שיעור האבטלה. הבנק הפדראלי, הידוע בכינויו הפד, אינו מכתיב את הריבית, אך הוא עשוי להשפיע על העתיד הפיננסי שלנו, משום שהוא קובע את מה שמכונה המדיניות המוניטרית. היא עושה זאת באמצעות הריבית הפדראלית, השולטת בריבית.
המשפיעים על העתיד הפיננסי שלנו
ההשפעה הגדולה ביותר של הפד על הספרים שלנו ואת המצב הכספי הכולל שלנו היא לגרום לשיעור הריבית הפדראלית לעלות או לרדת. שיעור זה, הנקרא לעתים קרובות שיעור הריבית, הוא הריבית על הבנקים בריבית של הלוואות קצרות. לשינוי שיעור זה יש אפקט דומינו על השוק. בנקים ומוסדות ההלוואות יעברו על אלה שיעורי גבוה או נמוך יותר. זה אומר שזה עלול לעלות לך פחות או יותר ללוות, אם עבור משק הבית שלך או עסק. זה ישפיע על הריבית אתה מחויב עבור הלוואות משכנתא ועסקים. שיעור הסמן משפיע גם על כמה דברים אחרים, כגון שיעורי האג"ח הקונצרניות, מחירי המניות וערך המט"ח של הדולר. כל אלה יכולים לשלב כדי להשפיע על הפעילות הכלכלית הכוללת של ארה"ב.
מה המשמעות של שינויים בשיעור הריבית
כאשר הריבית לטווח קצר ירידה, זה זול יותר ללוות כסף כדי לתקן את הבית או לקנות מכונית. זה גם זול יותר עבור חברות ללוות כסף כדי להרחיב את העסק שלהם. רכישת ציוד או רכוש להיות זול יותר, ויותר חברות מוכנים לקחת את הצעד. אבל אם זה נראה כמו האינפלציה יעלו בטווח הקרוב, הריבית תתחיל לעלות. שיעורי ריבית גבוהים יותר עשויים להיות משכנתא גבוהה יותר, אשר, בתורו, יכול למעשה לגרום מחירי הבתים ליפול.
מה ההוצאה מוגברת האם
הוצאות נוספות על ידי שיעורי ריבית נמוכים מסייעות לחברות לשכור עובדים נוספים כדי להתמודד עם הצמיחה בעסקים. כאשר עסקים לשכור עובדים נוספים ולהגדיל את הייצור, אנשים יש יותר כסף בכיסים שלהם נוטים יותר להוציא את זה. זה לוקח קצת זמן כדי להופיע במשק, אבל עם יותר אנשים ההוצאות כסף, שיעורי האבטלה נוטים לרדת עוד יותר. ריביות נמוכות יותר יכולות לדרבן חברות לעדכן את הצמחים והציוד שלהם ואת הרכבת העובדים, מה שמעודד את ההשקעה בחברה.
השפעות של דרישה חזקה יותר
עם אבטלה נמוכה יותר עסקים מרגיש בטוח מספיק כדי להרחיב, הביקוש הזה חזק יותר עבור סחורות ושירותים מסייע לדחוף את השכר ועלויות אחרות גבוה יותר. לעובדים יש יותר אפשרויות בעבודה והם מבקשים יותר כסף. יותר חברות רוצה אספקה וחומרים כדי להפוך פריטים נוספים או לספק שירותים נוספים, וכי ביקוש גבוה יותר מאפשר לספקים לגבות יותר. זה קצת כמו מעגל. אנחנו רוצים יותר הוצאות, אבל לא יותר מדי, כי כל ההוצאות האלה יכולים להוביל אותנו לכיוון מחירים גבוהים יותר. אם המחירים ימשיכו לעלות, אנחנו מקבלים מה כלכלנים ופוליטיקאים רבים האימה - האינפלציה.
רקע על אינפלציה
בארצות הברית יש אינפלציה נמוכה בעיקר מאז העלייה הדו-ספרית של שנות השבעים. המדיניות של הפד להתעמת עם ריבית הסמן סייעה להדק את כמות הכסף המושקע, מה שעזר להאט את האינפלציה החל משנות השמונים. כדי שזה יקרה, עם זאת, היה על ארה"ב לעבור תקופה של מיתון ואבטלה גבוהה. היה זמן שבו שיעור האבטלה הגיע ל -10%.
היו לנו מיתון נוסף בתחילת שנות ה -90 ובתחילת שנות ה -2000, ומיתון משמעותי ב -2008, אך ארה"ב מעולם לא חזרה לאינפלציה האיטית. בחודש ינואר 2012, כמעט ארבע שנים לאחר ההאטה הכלכלית של 2008, החליט הפד כי האינפלציה צריכה להיות כ -2% כדי לשמור על הכלכלה בריאה. במשך חמש שנים לפחות לאחר החלטת המדיניות, האינפלציה נותרה מתחת ליעד זה.
הגדרת הסמן
שלושת העקרונות המרכזיים בהם מתחזק הפד כאשר הוא מחליט לשנות את שיעור הריבית הם: שיעור האינפלציה, שיעור האבטלה והשינויים בתוצר המקומי הגולמי, או התמ"ג. זהו התפוקה הכוללת של כלכלת ארה"ב. למרות שעלייה בצמיחת התמ"ג עשויה לעודד את הפד להגדיל את הריבית, העלייה באבטלה צפויה להאט את התהליך. יעדי הפד הם תעסוקה מקסימלית, יציבות מחירים וריבית מתונה לטווח ארוך.
