כלל הגיל הצולב בחשבונאות, המכונה גם כלל ההזדקנות הצולבת, קובע כי אם יותר מאחוז מסוים של החייבים עבור חשבון יחיד הם איחור, אז החשבון כולו יכול להיחשב איחור. לתקופת הגיל הצולבת יכולה להיות השפעה משמעותית על מדיניות האשראי העסקית, הערכת השווי והאשראי.
דוגמה של כלל הגילאים
יישום של גיל גיל המעבר מתחיל עם קביעת מה מהווה חייב לקבל ואיזה אחוז של חייבים חייבים איחור. לדוגמה, אם לחשבון יש 10,000 $ בסך הכל חייבים ו 5000 $ הוא איחור, החשבון היה אחוז מאוחר של 50 אחוזים. אם עסק החליט סף שלו עבור החייבים איחור היה 10 אחוזים, חשבון זה יהפכו את הכלל גיל לחצות. הגיל המאוחר ושיעור הסף משתנים לפי ענף כלכלי, סוג העסק ומטרת ההערכה.
מדיניות אשראי פנימית
עסקים משתמשים לעתים קרובות בכללי גיל המעבר כדי לקבוע מדיניות אשראי פנימית. על ידי צמצום ההזדקנות של החשבון, העסק יכול להצדיק הצבת רכישות חדשות עבור חשבון זה, כדי למנוע ברירות מחדל נוספות. כלל זה גם יכול לשמש כגורם להפעלת הליך גבייה פנימי או לשלוח חשבון לאספן חוב חיצוני. באמצעות כלל זה, עסק יכול לשלוח את כל החשבון לאוספים ולא רק את הסכום שאליו עבר.
מסים
כלל גיל המעבר מאפשר לעסק להכריז על חשבון שלם ולא ניתן לגבותו ולמחוק את הערך המלא של אותו חשבון בזמן המס. בדרך זו, העסק אינו משלם מסים על הכסף הוא חייב אבל מאמין שזה לא אי פעם לאסוף. הכלל משפיע גם על הערכת שווי של העסק, משום שהוא מאפשר לעסק להסיר את הערך של חשבון שלם שעשוי להוכיח יקר מדי או בלתי אפשרי להתאושש.
הלוואות
המלווים נראה את הכלל גיל לחצות את הערך האמיתי של חשבונות העסק של חייבים, המהווה אינדיקטור מפתח אם העסק יהיה ההכנסות הדרושות כדי להחזיר את ההלוואה. לעתים קרובות המלווים ליישם את הכלל גיל לחצות בעת הערכת האשראי ולא באמצעות הכלל שנקבע על ידי העסק. לווים פוטנציאליים ליישם את הכלל גיל לחצות כדי למנוע שימוש בשווי של חשבון איחור כבטוחה להלוואה.
