המשפט המקובל התבסס במקור על מנהגים ומסורות ששלטו באנגליה, ובתי המשפט המלכותיים היו אחראים להבטחת ניהול תקין של חוקים אלה. מדינות אחרות כגון ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד אימצו את המשפט המקובל במערכת המשפטית של ארצם לאחר שקיבלו את עצמאותן מאנגליה. חוק ההון הוא מערכת של כללים שנוצרו על ידי בתי המשפט של הקנצלר כדי להקל על החומרה כי מערכת המשפט המקובל סיפק למדינה. קיימת מערכת יחסים מסוימת בין המשפט המקובל לבין השוויון.
צמיחת ההון
בתי-המשפט הציגו את חוק ההון כדי למלא את פערי המשפט שהמשפט המקובל לא עמד בהם. בנוסף, ההון ביקש לשווא סוג של גמישות בחוק, כי החוק המקובל הציג מערכת נוקשה שבו הסדרים כפופים למערכת השיפוט. ההון הוא הוגן ופשוט הכלל ו הסתכל לתוך availing שיפוט הוגן ליחידים המבוססים על הכללים כי נשלט ההון ואת הנסיבות המיוחדות של המקרה.
הסעד
החוק המקובל ניצל רק תרופות כספיות כאשר פונים תלונות שהובאו על ידי הצדדים במקרה כדי לקבוע איזה צד יכול לטעון ניצחון של מקרה. דבר זה הגביל את יכולתם של בתי המשפט לעסוק בסוגיות אחרות אשר נפלו מחוץ להיקף הפיצוי הכספי. חוק ההון העצמי הביא למערכת שבה השופטים שקלו את הפרטים של המקרה כדי לקבוע האם לתועלת תרופה במונחים של נזקים או לספק תרופה כי לא גבול על בסיס כספי, כגון צו מניעה, ובכך להגדיל את הסעד זמין למסיבות.
פיתוח מוקדם
השופטים במערכת המשפט המקובל הכריזו על מהותו של החוק כאשר הם קיבלו החלטות לגבי מקרים שונים של החוק. שופטי בתי-המשפט שביקשו את כללי ההון הביאו לשיטתו של חוק שופט, המבוסס על תקדימים. השופטים מביטים בפסקי דין קודמים שנעשו כדי לכוון את הצגת הצדק במקרה אחר עם עובדות דומות. מערכת המשפט שנתפצה התפתחה במשך השנים גם לאחר מיזוג של המשפט המקובל וההון, כדי להוות את המשפט המקובל כיום.
מיזוג
מעשי השופט הובילו למיזוג של המשפט המקובל וההון כאחד במאה ה -19. התנגשות זו בין בתי המשפט המקובלים לבין בתי המשפט של הקנצלר העלתה את המהלך הזה, משום שפסקי הדין שניתנו בשני בתי המשפט היו מתנגשים לעתים. נוסף על כך, חוק ההון העצמי כשלעצמו לא היה מערכת חוק שלמה, משום שהיא פעלה רק כתרופה, כאשר המשפט המקובל נכשל בסוגיות משפטיות מסוימות. המיזוג כלל את העקרונות של המשפט המקובל וההון כאחד, כדי להועיל לשיטת שיקול דעת טובה יותר.
