למטרות עסקיות וחשבונאיות, חברות עשויות ליצור חשבונות רזרבה מסוימים מתוך הרווח התפעולי. גם חשבון רזרבה וחשבון של יתרת הרווח, המכונות בעיקר רווחים, הם חשבונות הון בהון העצמי במאזן. בעוד הרווחים הם סכום ההון העצמי שהחברות יכולות לפרוס על פי שיקול דעתם, עתודות הן כסף להפריש עבור שימושים מסוימים. כמו כן, לקרן הכללית יש שימושים משלה.
חשבונות מילואים
עתודות יכול להיות עתודות הון או עתודות הכנסה, בהתאם למקורות הכסף עבור עתודות. קרנות הון עשויות להתייחס לפרמיה הנוספת המתקבלת מהנפקת הון ורווחים שטרם מומשו משיערוך הנכסים, בעוד שקרנות הפנסיה הן ניכוס של יתרת רווח, אשר קבע סכום כסף מסוים לשימושים ייעודיים. עתודות הכנסות ניתן לסווג עוד יותר לעתודה כללית ולעתודה ספציפית. כאשר עתודה ספציפית היא רק למטרה שצוינה, גם לעתודה הכללית יש שימושים מוגדרים משלה.
רווח עודף
חברות יכולות ליצור חשבונות עתודות הכנסה, לרבות עתודה כללית, רק כאשר יש להן רווחים מספיקים בחשבון העודפים. העודפים הם רווחים שנצברו לאחר חלוקת דיבידנד. מאחר וכל עתודה להכנסות היא ניכוס של יתרת הרווח, הקמת חשבון עתודות הכנסות מקטינה את יתרת העודפים. לכן, הצגת חשבונות עתודות ההכנסות במאזן מאפשרת למשתמשים להעריך טוב יותר את הפעילות העסקית וההשקעה העתידית של החברה, בהתבסס על רמת העודפים בפועל, ללא כל הגבלה על השימוש בהם.
שמורה כללית
העתודה הכללית היא תוצאה של העברת חברה מסכום מסוים של רווח מחשבון העודפים לחשבון הרזרבה הכללית. המטרה של הקמת חשבון רזרבה כללי היא לעמוד בהתחייבויות בלתי ידועות עתידיות. בעוד חברה יכולה להשקיע את הרווחים חזרה לעסק, הרזרבה הכללית חייבת להחזיק רמה מסוימת של יתרת מזומנים, אשר יכול גם לעזור לחזק את המצב הכספי של החברה.
עתודה כללית כנגד עתודה להפסדים
הרזרבה הכללית אינה זהה להפרשות להפסדים שהחברות משתמשות בהן גם כדי לעמוד בהתחייבויות מסוימות בעתיד, גם אם החברות ייצרו רווחי ם גם מתוך הרווח. בעוד שהעתודה הכללית הינה ניכוס של יתרת רווח ושל חשבון הון, הפרשות להפסדים הן הוצאות כנגד רווח והפסד. חברות משתמשות בהפרשות להפסדים כאשר הן מכירות התחייבויות עתידיות והן יכולות להעריך את סכומן.
