חוק התשואות הפוחת, או חוק הפרופורציות המשתנות, מכיר בכך שחברה יכולה לשלב את משאביה בממדים שונים ועדיין לייצר אותו מוצר. בתחילה, כל גידול מתון במשאבים גורם לעלייה מקבילה בייצור. עם זאת, ההשפעה היא זמנית, אלא אם כן משאבים אחרים להגדיל גם כן.
גורמי ייצור
אף על פי שהמדענים הפוליטיים של אוניברסיטת אובורן, פול מ. ג'ונסון, הכלכלנים מקבצים אותם לארבע קטגוריות רחבות שהם מכנים "גורמי הייצור": עבודה, הון, קרקע ויזמות. משאבים אלה חיוניים לייצור מוצרים ושירותים.
פרודוקטיביות שולית
ג'ונסון מגדירה פרודוקטיביות שולית כ"העלייה בערך התפוקה שניתן לייצר על ידי הוספת יחידה אחת נוספת של הקלט המסוים תוך שמירה על תשומות אחרות קבועות ". התשומות שאליהן מתייחס ג'ונסון הן גורמי ייצור. גידול בכל אחד צריך להתאים לעלייה בפריון ולכן הכנסה.
צמצום החזרים שוליים
ירידה שולית פוחתת מתרחשת כאשר עליות בגורם אחד של הייצור בעוד האחרים נשארים תוצאות מתמשכות בהפחתת התפוקה. בית הספר למלבורן עסקים נותן כדוגמה מפעל ששוכרת עובדים נוספים - עבודה - אבל לא עושה שום שינויים הון, קרקע או יזמות. אם היא ממשיכה לשכור, בשלב מסוים כל עובד נוסף יפיק פחות תפוקה מאשר העובד לפניו, כי משאבי העבודה הצרכים יהיה מחסור. בית הספר מציין את ההבדל בין הפחתת התשואות השוליות לבין התשואות הפוחתות, שבהן העובדים הנוספים מפחיתים את התפוקה.
הנסיבות המובילות לירידה החוזרת השוליים
עלייה בכל גורם ייצור אינדיבידואלית עלולה לגרום להקטנת התשואות השוליות אם רמות הגורמים האחרים ימשיכו להיות יציבים. חוסר איזון בשימוש במשאבים הוא הסיבה. כלכלנים רואים בכך סוגיה קצרת טווח, עם זאת, כי חברות בדרך כלל מסוגלים לפצות על חוסר האיזון בזמן. לדוגמה, חברה עשויה להרחיב את מתקן הייצור שלה, שהוא הון, כדי לפצות על גידול בשכר, אשר גרמה לירידה בפריון השולי בקרב העובדים.
