כל העסקים דורשים נכסים כדי לייצר הכנסות. עם זאת, את הנכסים בפרט העסק בוחר להעסיק משתנה מאוד מענף אחד למשנהו, וכך גם את האופן שבו המשרד מממן את נכסיה בטווח הארוך. בפרט, חברות מסוימות רוכשות רכוש קבוע באמצעות ההנחה של חוב לטווח ארוך ואחרים באמצעות הון עצמי. יחסי מינוף משמשים להמחשת החשיפה היחסית של בעלי המניות בעסק לעומת נושיה. יחס כזה הוא יחס הרכוש הקבוע להון, אשר מודד את יכולתו של עסק להסתמך הן על ההשקעות הישירות בחברה והן על יתרת העודפים לרכישת נכסים לטווח ארוך.
משוואה
יחס הרכוש הקבוע להון הוא סוג אחד של יחס מינוף. הוא מחלק את הרכוש הקבוע של החברה בהון העצמי. במקרה זה, רכוש קבוע מתייחס למפעל של חברה, רכוש קבוע, אשר אורך חייו הוא שלוש שנים או יותר. בתורו, ההון העצמי כולל עודפים מהכנסות שנוצרו על ידי החברה וההון הנפרע.
להשתמש
ניתן למדוד את היציבות הפיננסית של החברה ואת הסיכון שלה לפירעון באמצעות יחסי הון. יחס הנכסים הקבועים להון מודד במיוחד את החשיפה היחסית של בעלי המניות מול נושים של עסק. מינוף פיננסי מגדיל את הסיכון העסקי של חברה בחוב זה מוביל לעלויות קבועות שעלולות להיות בעלות השפעה שלילית על הרווחיות במקרה שההכנסות יקטנו בצורה חדה. בנוסף, העובדה כי החוב ואת הריבית לוקחת עדיפות על פני אינטרסים עסקיים אחרים יכולה להיות השפעה שלילית על פעולות עתידיות אם זרם ההכנסות של החברה משתנה באופן דרמטי לרעה. כתוצאה מכך, יחס הנכסים להון מספק מידע חיוני לנושים פוטנציאליים.
תוצאות
יחס קבוע בין נכסים קבועים לבעלים - הון עצמי אינו קיים. עם זאת, חברה שחוביה שווה או עולה על שווי נכסיה אינה נחשבת כהשקעה טובה. זאת, בין היתר, בשל חובת שירות החוב המשויכת הן לחובות לטווח קצר והן לטווח ארוך, דבר המעלה את האפשרות כי חברה לא תוכל לעמוד בהתחייבות החוב במועד. לדוגמה, יחס הון למאזן גדול מ -100% הוא אינדיקציה לכך שאחוז גדול מיכולת הייצור של החברה ממומן בהלוואות לזמן ארוך ולא בהשקעות של בעלי מניות ועודפים. ככלל, יחס של 65% מתאים לעסקים רבים.
דוגמא
רכוש קבוע להון עצמי שווה לנכסים קבועים מחולק בסך ההון העצמי. אם רכוש קבוע שווה ל - 32,050 ו סך ההון העצמי שווה ל - 99,458, רכוש קבוע להון שווה ל - 32,050 מחולק ב - 99,458, או 32.33%.
