GAAP מייצג עקרונות חשבונאיים מקובלים, העקרונות העיקריים המשמשים את ארצות הברית להסדרת נהלים חשבונאיים, תוך הגבלת אפשרויות עסקיות באשר לאופן שבו הם מייצגים את הנתונים הכספיים שלהם) בדרכים משפטיות (. GAAP יסייע להחליט הן על שיטת הצבירה של חשבונאות, עסקים צריכים להשתמש, ואיזה חשבונות צבירה ספציפיים ניתן להעריך על ידי רואי חשבון עסקיים.
GAAP וצבירה
שיטת הצבירה היא השיטה הנפוצה הנדרשת לפי חשבונאות GAAP וצפויה בתקנות פדרליות. בשיטת הצבירה, כל ההכנסות נספרות על ידי העסק כאשר הן מרוויחות - כלומר, על ידי ביצוע העבודה או ביצוע השירות - כאשר כל ההוצאות מטופלות בעת התהוותן, גם אם העסק משתמש באשראי לכיסוי עלויותיו או בתשלום מאוחר. זה שונה משיטת המזומנים, שמספרת רק את ההוצאות וההוצאות כאשר הכסף עובר בין חשבונות. שיטת הצבירה נתפסת כמדויקת יותר בטווח הארוך, ולכן היא מחייבת זאת.
צבירה
אין לבלבל בין הצבירה לבין שיטת הצבירה. שיטת הצבירה היא שיטה כוללת של התבוננות בעלויות ובהכנסות. הצבירות עצמן הן הערכים בשיטת החשבונאות. אלה הם חשבונות במאזן כאשר הנכסים או ההתחייבויות צבורים בהתאם לפעולות החברה. בדרך כלל, ההצבעה אינה בנכסים מבוססי מזומנים, ולכן הם מתמודדים עם מזומנים שטרם התקבלו, כגון חשבונות חייבים וזכאים, או חשבונות כגון הוצאות ריבית עתידיות.
התחייבויות משוערות
בין הצבירות, ישנם חשבונות מסוימים ש- GAAP מאפשר לאמוד מתקופה לתקופה, בדרך כלל משום שמספרים ספציפיים אינם זמינים, ויש להוסיף את החשבונות לצורך בדיקה מדויקת של העסק. בגין התחייבויות שהחברה מחזיקה, ניתן לאמוד מסים על נכסים ריאליים ואישית, כפי שיגבה תשלום תוכניות אופציות ותוכניות נדחות של העסק.
נכסים משוערים
עבור צבירת נכסים משוערים, חברות יכולות בדרך כלל לאמוד סכומי כסף ספציפיים שהם מאמינים שהם יקבלו, אך ניתן לשנות זאת על ידי גורמים שאינם בשליטת החברה. לדוגמה, ניתן להעריך את תביעות האחריות, ככל שיהיו רזרבות רכוש ונפילות מצד חברת הביטוח.
