בהתאם לאופי הפעילות שמפעיל עסק לצורך ביצוע הכנסותיו, ניתן לרכוש את מוצריה המיועדים למכירה באמצעות רכישה, ייצור או שילוב של שניהם. בכל מקרה, המוצרים שנרכשו ו / או הושלמו המיועדים למכירה נאספים בחשבון הנקרא מלאי. מלאי מייצג את המוצרים שיש לעסק על ידו ומתכוון למכור כדי לייצר הכנסות. זה נחשב לנכס לטווח קצר, שכן ההנחה היא כי המוצרים במלאי צפויים להימכר תוך שנה.
עקרון עלות
אחד העקרונות החשבונאיים הבסיסיים ביותר הוא עקרון העלות, הכלל כי עסקאות צריך להיות נרשם במחיר הרכישה שלהם. לדוגמה, חתיכת ציוד כי העסק בילה 2,000 $ על הרכישה צריך להיות נרשם על חשבונותיה כבעלת 2,000 $ ערך. עקרון העלות אינו חל בכל המקרים, אך הנסיבות המקשות על תחולתו הכללית הן נדירות ובלתי רגילות - שווי מימוש נטו למימוש לאחת מאותן חריגות.
שווי הוגן וערך שוק
עקרון העלות משמש בשל מושג השווי ההוגן. שווי הוגן הוא הערך של משאב שנקבע להיות הערכה מדויקת והערכה סבירה של העלויות והיתרונות של בעלות על אותו משאב. במרבית המקרים, כל עוד העסקה מתבצעת בשוק פתוח שבו שני המשתתפים מסכימים ואין להם יתרונות מידע על פני השני, מחיר השוק נחשב הערכה סבירה של שווי הוגן.
שווי מימוש נטו
שווי מימוש נטו שווה לערך המלאי של העסק שנמכר, בניכוי עלויות השלמת יחידות מוצרים לא גמורות ומכירתן. לסיכום, שווי המימוש נטו הוא מה שהעסק יכול לגבות ממלאי המלאים לאחר השלמתו ומכירה של כל יחידות מוצריה. לדוגמה, אם העסק היה 20 יחידות של המוצר שלה על היד כי הוא יכול למכור ב 100 $ כל אחת ועוד חמש יחידות לא שלם כי צריך 20 $ כל אחד כדי להשלים, בהנחה שאין עלויות המכירה, כי המלאי של העסק יש ערך מימוש נטו של 2,400 $.
הפחתת עלות או שווי מימוש נטו
עסקים מחויבים על פי כללי חשבונאות מקובלים, או GAAP, לרשום את ערכי המלאים שלהם לפי הנמוך מבין עלותם וערכם המימוש. העלות מתייחסת לעלות הרכישה של המלאי בעוד שווי מימוש נטו הינו כמתואר לעיל. מדיניות זו נעשית משום שערך המלאי המופיע בחשבונות צריך לשקף את השווי ההוגן שלה. שווי מימוש נטו הוא קירוב סביר של השווי ההוגן משום שהוא מהווה אומדן מצוין הן לעלויות והן לתועלות החזקת המלאי - עלויות ההשלמה ועלויות המכירה וההטבות הן ההכנסות לגביהן ניתן למכור את המוצרים.
