תקציב הוא תוכנית של פעולות ופעילויות לתקופה הבאה, כמו חודש, רבעון או שנה, לידי ביטוי כמותי. תקצוב המבוסס על אפס הוא שיטת תקצוב המחייבת אותך להצדיק כל רכיב עלות, כאילו הפעילות בוצעה לראשונה. תקצוב מצטבר הוא גישה ליצירה תקציבית, המניחה שלא יהיה שינוי משמעותי בפעילות בשנה הבאה לעומת השנה הנוכחית.
הכנה
באופן עקרוני, תקצוב אפס מחייב אותך להכין את התקציב החל מרמות תקציב אפס בכל רבעון או שנה. אתה לא צריך להתחיל מאפס, אבל יכול במקום להתחיל מן הרמה הנוכחית של ההוצאות ולעבוד כלפי מטה. תוך כדי כך, לשקול מה יקרה אם כל היבט מסוים של הוצאות שוטפות ופעולות הוסרו מן התקציב. תקצוב מצטבר דורש שתוסיף או תחסר רק מרמות העלות הקודמות. אתה מתחיל עם התקציב של התקופה הקודמת ולהוסיף או להחסיר ממנו על פי הצרכים הצפוי.
הצדקה
בתקציב מבוסס אפס, אתה נדרש להצדיק כל דולר של עלויות מבסיס אפס, כאילו התוכניות המעורבות היו יוזמות בפעם הראשונה. לעומת זאת, תקצוב מצטבר דורש ממך להצדיק רק תוספות או רמות נמוכות מרמות העלות הקודמות.
בזבוז
תקצוב מצטבר מעודד הוצאות רשלניות ובזבוז לזחול לתוך תקציבים. הסיבה לכך היא כי באמצעות מערכת זו, תוכל להנציח חוסר יעילות בעבר, שכן רמות העלות נדירות נבדק בקפדנות. בתקצוב אפס, כל היבט של התקציב נבחן במונחים של עלותו ואת היתרונות שלו, ובכך מבטל פעולות בזבזנית ובלתי יעילה.
הקצאת משאבים
בתקצוב מבוסס אפס, כל פעילות ארגונית, או חבילת החלטות, נבחנת ומדורגת בהתאם לתועלתה לארגון. הפעילויות החיוניות לעצם קיומו של הארגון, כגון העובדים, ניתנות בעדיפות הגבוהה ביותר. משאבים מוקצים אז בתקציב, על פי קרנות זמין הערכה ודירוג של חבילות מתחרות. בתקציב מצטבר, כספי השנה הקודמת שהוקצו לפעילות מתואמים פשוט לאינפלציה, ללא תלות בדירוג הפעילות.
תדירות ההכנה
דרך אחרת אפס מבוסס תקצוב ותוספת מצטבר שונה במונחים של תדירות ההכנה. בשל כמות עצומה של זמן ניהולי צריך לצייר אותם, תקציבים אפס מוכנים מדי חמש שנים. התקציב התקציבי מתבצע מדי שנה, שכן יש לכלול את תקציב השנה הקודמת בעת הכנתו.
