סחר בין מדינות יכול להיות מוגבל בצד אחד, באופן בילטרלי או רב צדדי. פרוטקציוניזם משמשת את הממשלות להגנה על תעשיות מקומיות על ידי הגדלת המחיר או הגבלת כמות המוצרים המיובאים שעשויים להיות בעלי עליונות תחרותית. ההגבלות העיקריות על סחר המיושמות במדיניות הגנה הן מכסים, מכסות ומחסומים שאינם מכסים.
תעריפים
תעריפים, המכונה גם חובות, הם מסים המוטלים על יבוא ספציפי על ידי ממשלה. תעריפים מדעיים מיושמים על מנת להעלות את עלות המוצרים למשתמשי הקצה, מתוך כוונה להפוך את הטובין המיובאים ליוקרתיים או יקרים יותר ממוצרים המיוצרים באופן מקומי. תעריפי נקודת סכנה משמשים להגנה על תעשיות מבוגרות ופחות יעילות, על ידי קביעת מסים ברמה המביאה לעליית מחירי היבוא לשווים של מוצרים מקומיים. תעריפי תגמול יכול להיות במקום כתגובה מסים המוטלים על היצוא של המדינה.
מכסות
מכסות סחר להגביל את כמות המוצרים המיועדים שניתן לייבא על פני פרק זמן מוגדר. הגבלות אלה מעדיפות יצרנים מקומיים על ידי מכסת זרם של מוצרים תחרותיים מיובאים, אשר מגביר הביקוש לאלה המיוצרים מקומית. Quotas גם יכול לשמש כדי להגן מפני השלכת מוצרים על ידי יבואן, אשר אחרת יכול לגרום הפחתות מחיר מופחת המונע התעשייה המקומית מתחרים. המגבלה על ההיצע עשויה לשמש גם לתמיכה במחירי הסחורות והמוצרים המיובאים והמקומיים. הסוג הקיצוני ביותר של מכסות הוא אמברגו, האוסר על יבוא סחורות, שירותים וחומרי גלם.
חסמי תעריף
חסמים לא-מכסיים נקבעים בדרך כלל על בסיס תהליכי ייצור, תכני מוצר או איכות. מכונה תקני מוצרים, ניתן לקבוע את המדדים בהתאם לסוגיות סביבתיות, בעיות בטיחות והסדרת השימוש בחומרים או בתהליכים בלתי תקינים. אמנם יש חששות תקפים, התוצאה הנלווית של תקני המוצר עשוי גם להרחיב את הגנת הסחר ליצרנים המקומיים. לדוגמה, תקני מוצרים במדינות מסוימות אוסרים על ייבוא גבינה לא מפוסטרת מתחת לגיל 60 ימים, שמרביתם מגיעים מצרפת. האיסור על גבינות מסוג זה, אם כי על בסיס בעיות בריאותיות, גם מפיק תועלת מהיצרנים המקומיים באותן מדינות.
