ניתן לחלק את ההוצאות העסקיות להוצאות הכנסה או להוצאות הון. הוצאות ההכנסה נרשמות בדוח רווח והפסד כהוצאות, בעוד שההוצאות ההוניות נרשמות במאזן כנכסים, כך שערכן ניתן להפחתות או מופחתות בהתאם לאופי הנכס. הוצאות ההון מהוונות, דהיינו, הן נרשמות במאזן כנכס, משום שהתרחשותן יוצרת הטבות לעסק בתקופות רבות.
הסדנדרטים הפיננסים הבין לאומיים
תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים (IFRS) הם כללי חשבונאות, תקנים והנחיות שפורסמו על ידי המוסד לתקינה בחשבונאות (IASB). IFRS הוקמו בשנת 2001 ושילבו את תקני חשבונאות בינלאומיים ישנים (IAS). תקני חשבונאות בינלאומיים הרלוונטיים להיוון של הוצאות הון כוללים את תקן חשבונאות בינלאומי 18 ואת תקן חשבונאות בינלאומי 38, שעניינם הכרה בהכנסה ונכסים בלתי מוחשיים.
הוצאות הון והוצאות
הוצאות ההכנסה נזקפות לדוח רווח והפסד כהוצאות, שכן התרחשותן מניבה הטבות בתקופה אחת, ולכן יש לרשום את קיומן רק בתקופה אחת. לעומת זאת, הוצאות הון מייצרות הטבות בתקופות רבות, ויש לייצג אותן בחשבונות. היוון של הוצאות הון היא השיטה הפשוטה ביותר לפתרון בעיה זו.
באותיות רישיות
ההיוון נעשה כך שהערכים של הוצאות ההון המהוונות עשויים להיות מופחתים או מופחתים על פני תקופות מרובות שבהן מושגת התועלת שלהם. פחת והפחתות זהים לאותו הליך, אלא שהמטרות שלהם שונות בהיותן מוחשיות ובלתי מוחשיות. בשני המקרים, לנכס המהוון יש חלק מערכו המופחת בכל תקופה של התועלת המתמשכת שלו כהוצאת פחת לייצג כי ערכו מושקע בהפקת הטבות לעסק.
נכסים בלתי מוחשיים
שימוש באותיות רישיות יכול להימשך בשתי צורות. להוצאות ההון יש ערך מוסף לנכס בסיס קיים, שכן ההוצאות גוברות על התועלת של נכס הבסיס; דוגמאות לכך כוללות שדרוגים ברכב ושיפורים בבניין. או שההוצאות ההוניות נרשמות כנכס בלתי מוחשי חדש, משום שאף נכס קודם לא עודכן בהוצאות; דוגמאות לכך כוללות פטנטים ועלויות מחקר ופיתוח.
