למרות חשבונאות עבור הכנסות והוצאות בסביבה העסקית היא תהליך מורכב, את היסודות של חשבונאות הם פשוטים יחסית. מערכת הנקראת "העקרונות החשבונאיים המקובלים" מגדירה ארבע הנחות בסיסיות, ארבעה עקרונות בסיסיים וארבעה אילוצים בסיסיים לחשבונאות עסקית. ארבעת העקרונות הבסיסיים של GAAP עוסקים בדרך שבה הכסף זורם לתוך ומחוץ לעסק, כמו גם את האופן שבו תזרים זה מתועד.
עקרון עלות
עקרון העלות קובע כי העלות בפועל של הנכסים יש לרשום במקום להקליט את העלות על בסיס שווי השוק או ההתאמה האינפלציה. דבר זה מבטיח כי העלות הרשומה של מלאי ורכישות אחרות משתקפת במדויק בספר החשבונאות. העיקרון מכונה לעתים "עיקרון העלות ההיסטורית", משום שהעלויות נרשמות על בסיס העלות בפועל בעת הרכישה, במקום להיות בעלות משוערת או מתועדת שנרשמה במועד מאוחר יותר.
עקרון ההכנסות
עקרון ההכנסה קובע כי יש לרשום הכנסות במועד בו היא מרוויחה, לא במועד קבלת התשלום. זה מונע שגיאות בחשבונאות שנגרמו על ידי תשלומים מאוחרים שכן כל הכסף עדיין חייב לחברה ניכר בספר החשבונאות. עקרון ההכנסה משמש גם כבסיס לשיטת הנהלת הצבירה, וגורם לה להיות מכונה לעתים "עקרון הצבירה".
עקרון תואם
העיקרון התואם קובע כי ההוצאות צריכות להיות מותאמות לפדיון שהן קשורות אליו. ההוצאות אינן נרשמות בזמן שהן נוצרות, אלא נרשמות ברגע שהן תורמות להכנסות. זה מאפשר את הרווחיות של סחורות ושירותים להיות מוערך בקלות גם ממחיש את הקשר בין ההכנסה וההכנסה, שכן מוצרים ושירותים מותאמים ישירות עם ההכנסות שהם מייצרים. הוצאות מסוימות כגון עלויות ניהוליות שכר העובדים לא יכול להיות קשור ישירות עם ההכנסות, כמובן; הוצאות אלו נרשמות בפשטות כהוצאות בתקופה השוטפת.
עקרון הגילוי
עיקרון הגילוי קובע כי כל המידע הכספי שנחשף על ידי עסק יש לשחרר בצורה קלה להבנה וכי גילוי זה צריך להיות מאוזן כנגד העלות של הידור ושיחרור המידע. יש לכלול את כל המידע הדרוש להבנת הדוחות הכספיים בגוף הדוחות, בהערות שוליים או במסמכים משלימים המסופקים לצד הדוחות. כמות המידע שנחשפה צריכה להספיק למנהלי החברות לקבל החלטות לגבי החברה; מידע מיותר צריך להיות יעיל כדי לשמור על העלות של הפקת הדוחות למטה.
