האתיקה ההומניסטית, או ההומניטרית, היא גישה אתית המקנה משקל רב למצבו של האדם בכל מקום, ללא הבחנות מכל סוג שהוא. דוקטרינה זו גורסת כי הצרכים האנושיים הם בעצם זהים ומסובבים סביב ההגנה על החירויות הבסיסיות בהקשר של מערכת כלכלית המשרתת את האוכלוסייה כולה ולא קבוצות של אליטות מקושרות היטב.
פוטנציאל
האתיקה ההומניטרית מתחילה מנקודת המבט, שבני אדם יכולים לשגשג רק בתנאים מסוימים. הממשלות והמערכות הכלכליות צריכות להיות מותאמות לצרכים אמיתיים כגון מזון, מחסה, עבודה וחינוך. המטרה היא לא רק למנוע זוועות ואסונות, אלא ליצור עולם חברתי שבו הפוטנציאל של כל אדם הוא מוגדל. פוטנציאל הוא חנוק, למשל, כאשר אנשים אין זכות חוקית רכוש, נאלצים לעבוד שעות ארוכות או אין להם בית יציב בגלל מלחמה או מצוקה כלכלית.
אחריות
האתיקה ההומניטרית מכירה בכך שזכויות האדם כרוכות בתפקידים מקבילים. מניעת הפרות של זכויות אדם, תגובה על אסונות ומעקב אחר התנהגותן של ממשלות ושחקנים פוליטיים אחרים הן חובות חיוביות המוטלות על כל העמים והמדינות. בקיצור, לא רק לאנשים יש את החובה השלילית להימנע מפגיעה באנשים, אבל יש להם גם את החובה החיובית להתערב באופן פעיל כאשר הסבל הפך לנורמה.
נייטרליות
התערבות בתקופות של סבל רב צריכה להיות עצמאית מכל סוגיה פוליטית. האתיקה ההומניטרית גורסת כי החובה החיובית להקל על סבל אינה מעידה על מחויבות פוליטית או דתית כלשהי. כאשר מתערבים בסכסוך זר שיצר אוכלוסיית פליטים גדולה, למשל, יש צורך בקריטריון הפעולה היחיד. ההומניטאריות בקנה מידה עולמי מסרבת להתייחס לשייכות פוליטית ומתעקשת לסייע באופן חיובי לסובלים ללא קשר לרקע שלהם או לעמדותיהם בנושאים פוליטיים או דתיים.
טרנספורמציה
צדקה היא רק ההתחלה להומניטאריות. העיקרון האולטימטיבי של האתיקה ההומניטרית הוא הטרנספורמציה. זה דבר אחד להתערב כדי להאכיל את הרעב, זה עוד כדי לוודא אסונות כאלה לא יקרה שוב. ההומניטאריות רוצה לבנות מוסדות ועמדות המגיבים לעמים ולצורכיהם הישירים, לא לאלה השייכים למפלגה או לדת "הימנית". ההומניטאריות מבקשת לחולל מהפכה איטית בחברות כדי למנוע זוועות, הפרות זכויות אדם ואלימות מכל הסוגים. "הפחתת הפגיעות" היא הסוף הקרוב של כל ההומניטאריזם. החובה היא הראשונה להגן, ואז סוף סוף ליצור מוסדות שבהם אנשים יכולים לא רק לשרוד, אלא לשגשג.
