כאשר העסק משלם עובד במשך שעות עבודה על בסיס הצורך, אז העסק יש עובד דיאם. במקום לשלם שכר לשעה קבוע או משכורת שבועית קבועה, העסק מפצה את העובד עבור כל יום או משמרת עבד. מנקודת מבט מס, ה- IRS מתייחסת לכל שכר עבודה כמו שכר רגיל.
ניכויים עבור שכר בתשלום
ה- IRS מחשיב את השכר ששולם לכל עובד כערך עסקי הניתן לניכוי, בדיוק כפי ששכר לשעה קבוע או משכורות יהיה. עם זאת, מס הכנסה מתעקש כי כל השכר חייב להיות סביר ויש לשלם עבור השירותים שניתנו על ידי העובד. תשלום לפי שיעור לכל אדם רק עבור הזמינות שלהם, ולא העבודה שלהם, תהיה הוצאה בלתי מותרת עבור העסק.
הוצאות עסקיות קשורות
בנוסף לשכר המשולם לעובד, ניתן לנכות הטבות שוליים, כגון עלות ביטוח הבריאות הניתנת לעובד, כמו גם דמי חופשה, פרסים ומענקים. העלות של מדים, כלי רכב, ציוד וציוד משרדי המסופק על ידי העסק יהיה גם ניכויים לגיטימיים. בצד השני, אם העובד מספק את הבגדים או הציוד הקשור לעסק שלו ולא מקבל החזר, היא יכולה לנכות את ההוצאות על ההכנסה הפרטנית שלה.
עובדים מול קבלנים
עסק צריך לשקול היטב אם העובדים שלהם הם עובדים עצמאיים או עובדים. ה- IRS מספק מספר כללים וקווים המנחים את הבחירה הזו, הנושאת השלכות מס משמעותיות. בעוד ששכר, עמלה או עמלה המשולמת לקבלנים עדיין ניתנים לניכוי, המעסיק אינו חייב לעכב מס שכר או מס הכנסה ואינו כפוף לכללים הרגילים לשכר מינימום או שעות נוספות. הכסף ששולם לקבלן עצמאי הוא דיווח על 1099-MISC, לא W-2, והקבלן אחראי על הגשת פרטי התשלום למס הכנסה על החזרתו האישית.
Per Diem ו Per Diem
בלבול עשוי להתעורר גם בעת שימוש במונח "לכל דיאם" עבור החזר שסופק לעובד עבור הוצאות ארוחה לינה במהלך הנסיעה. למס הכנסה יש שיעורי החזר סטנדרטי לכל דיים מחושב עבור כל אזור של המדינה; אין להם כל קשר לשכר המשולם לעובד. השפה הרשמית המשמשת בתקנות IRS מתייחסת להחזר לכל דייר, ולא "לעובדים", שהיא שימוש בלתי רשמי במונח.
