רוב הארגונים משתמשים כיום במודל החשבונאות הצבירה. רואי חשבון משתמשים בהצבעה ובדחייה כדי להכין את תנועות היומן וכדי לזהות כהלכה הכנסות והוצאות בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים (GAAP) ודחיות נדחות משקפים את העקרון התואם ואת עקרון המימוש בחשבונאות. עיקרון ההתאמה קובע כי עלינו להכיר בהוצאות באותו הזמן שאנו מכירים בהכנסות הקשורות. עקרון המימוש קובע כי יש להכיר בהכנסה עם השלמת תהליך ההשתכרות, ויש תקווה סבירה לגבות את התשלום מהלקוח.
הגדרות
דחיות או "תשלום מראש" הן עסקאות בהן תזרים המזומנים קודם למועד בו מוכרות ההוצאות או ההכנסות. ביטוח מראש, אספקה מראש והכנסות שטרם נולדו הן דוגמאות לדחייה.
הצבירה הינה עסקאות בהן אנו מכירים בהוצאה או בהכנסה לפני הכסף "משנה ידיים". דמי שכירות צבורים, משכורות שנצברו ומסים צבורים הם דוגמאות לצבירת נכסים.
מסים שנצברו
מסים שנצברו הם חשבונות אחריות המשקפים את סכום המסים שיש לשלם בתקופה מסוימת. זה הסכום של מסים כי הארגון חייב כבר, אבל עדיין לא שילם.
מסים נדחים
מסים נדחים הם חשבונות נכסים אשר יספקו את התועלת הכלכלית לחברה בעתיד. בעיקרון, הם מסים כי הארגון שילם מראש, אבל לא קיבל את "שטר" עבור עדיין.
שיקולים
מסים נדחים ומסים שנצברו הם שני חשבונות שיש להתאים אותם בסוף התקופה. משמעות הדבר היא שעליך לבצע התאמות על פי עקרונות חשבונאות צבירה.
מאחר שההוצאות מראש הן נכסים, ערך ההתאמה הינו חיוב להוצאה ולזיכוי לנכס. עם מסים צבורים, ערך ההתאמה הינו חיוב על חשבון ואשראי להתחייבות.
