מקורות מימון פנימיים, כגון מזומנים שנלקחו מתקציב תפעולי של החברה או הכנסות הון למימון פרויקט או הרחבה, עשויים להיות צורת המימון הפשוטה ביותר; זה מאפשר לחברה לקבל החלטות במהירות תוך הימנעות לחכות לאישור מימון והימנעות עלות תשלום ריבית או דיבידנדים. עם זאת, סוג זה של מימון יש חסרונות חשובים זה יכול להיות שזה לא תמיד הבחירה הטובה ביותר.
צורכי הון
הדאגה העיקרית עם מימון פנימי היא שכאשר אתה לוקח כסף מתקציב ההפעלה שלך או הון, זה משאיר לך פחות כסף כדי לנהל את ההוצאות היומי. בדרך זו, באמצעות מקורות מימון פנימיים עבור מאמצי החברה יכול להתחרות עם תקציבים כבר במקום. מסיבה זו, ההשקעה הפנימית משמשת בדרך כלל למימון פרויקטים קטנים והשקעות, כאשר העלויות הן קטנות, ההחזר הכספי מהיר, והתשואות המשוערות משמעותיות.
דרישות ידע
כאשר חברה מעריכה אם להשתמש במימון פנימי למשהו, היא צריכה להיות מסוגלת להעריך ברמת דיוק סבירה את העלויות האמיתיות של הפרויקט ולספק תחזית מדויקת של ההשקעה. כמו כן יש לקבוע האם ההחזר מספיק כדי להצדיק את סוג ההשקעה; רמת ההחזר המינימלית המקובלת מכונה "שיעור המשוכה". הדיוק של החישובים תלוי במידה שבה החברה מסוגלת להעריך את עלויותיה, לחזות מגמות ולנהל את התקציב המתואר. כאשר חברה חל על מימון חיצוני כגון הלוואה, אלה חישובים ומספרים נבדקים כי הנושה היה עומד להפסיד אם החברה מאוחר יותר מצאה את זה לא יכול להחזיר את החוב; מימון פנימי חסר זה משני "הביקורת".
הטבות מס
כמו כן, ישנם יתרונות נוספים של מימון חיצוני שאין מקורות מימון פנימיים, כגון הטבות המס של חוב חיצוני. הריבית שהחברה משלמת על החוב החיצוני היא ניכוי מס, וכן הפחת של כל נכס שנרכש. מסיבה זו, ככל ששיעור המס של החברה גבוה יותר, כך גדל המימון או החוב החיצוני שיש לה במבנה ההון שלה.
משמעת
יתר על כן, מימון פנימי הוא כל כך קל כי זה מוביל חוסר משמעת. החברה מסתכנת בהיעדר יעילות או אפילו בשאננות, אלא אם כן היא עוקבת בקפידה אחר השקעת הפרויקט, התקציב וכל גידול ברווחים הנובעים מהפרויקט. פעולות אלה בדרך כלל יידרשו אם החברה לקח על החוב, כגון הלוואה, או בשימוש חיצוני מימון כמו הנפקת המניות.
