ההיוון הוא הליך חשבונאי שבו נרשמות בחשבונות כרכוש הוצאות הנקראות הוצאות הון, ולא בהוצאות. ההפחתה הינה הליך חשבונאי בו הוצאות הון מסוימות שנרשמו כנכסים בלתי מוחשיים מופחתות על פני תקופות זמן מרובות של התועלת שלהן. ההפחתה הינה תהליך שחל רק על עלויות מהוונות מסוימות ואינו מתחרה להיוון, אשר שמור על ההנאה הפשוטה של רישום כל ההוצאות כהוצאות.
באותיות רישיות
ההיוון משמש להוצאות המסווגות כהוצאות הון, להבדיל מהוצאות ההכנסה. הוצאות ההון הן ההוצאות אשר יסייעו לעסקים בייצור ההכנסות על פני תקופות זמן מרובות, ואילו הוצאות ההכנסות יסייעו רק בתקופות בודדות של התרחשותן. הוצאות מהוונות יכולות לכלול את ערכןן על נכסים קיימים או נרשמו כנכסים בלתי מוחשיים חדשים.
היוון כנכסים בלתי מוחשיים
הוצאות הון המגדילות את היעילות והיעילות של נכסים קודמים במשימות המיועדות שלהם או את אורך החיים השימושי שלהם, מוסיפים את ערכי ההוצאות שלהם לאותם נכסים. הוצאות הון שאינן מוסיפות לנכסים קבועים מראש, אך בכל זאת יסייעו להניב הכנסות לאורך זמן, נרשמו ערכיהן כנכסים בלתי מוחשיים.
הפחתה
מאחר וערכי הנכסים הבלתי מוחשיים יורדים לאורך זמן, הן באמצעות השימוש בהם והן באמצעות פקיעת תוחלת החיים השימושיים שלהם, ראוי למחוק חלק מערכם בכל תקופת שימוש בהם כהוצאה. הליך זה, כאשר מיושם על נכסים בלתי מוחשיים, נקרא הפחתה.
הפחתה בפועל
בפועל, נכסים בלתי מוחשיים מפרידים את ערכם על פני כל תקופות השימוש בהם לצורך הפחתה. איך זה נעשה בהתאם לשיטה בשימוש. שיטת הקו הישר מקצה את אותה הפחתה לכל תקופה, בעוד ששיטת האיזון הפוחתת מקצה אחוז מוגדר מהשווי הנותר של הנכס. ההפחתה נרשמת כהוצאה בכל תקופה, והיא מהווה מחיקה ישירה של שווי הנכס או שנצברה בנכס-נכס שנועד לייצג את סך ירידת הערך של הנכס עד כה.
