אוליגופולי הוא שוק לא תחרותי אשר מאופיין בנוכחות של קונים מעטים ומספרים גבוהים יותר של מוכרים. במונופול, יש רק מוכר אחד, בדופולי יש רק שני מוכרים ובוליגופולי יש עוד כמה מוכרים.
באוליגופולי, החברות מסוגלות להפעיל שליטה ניכרת על הענף. החברות יכולות מחיר המוצרים כרצונם. ישנם חסמי כניסה בשוק אוליגופוליסטי כמו שחקנים חדשים מתקשים להיכנס לתעשייה כזו.
מודל המשרד הדומיננטי
זהו סוג של אוליגופולי שבו התעשייה כוללת חברה גדולה אחת וקבוצה של חברות קטנות בהרבה. המשרד הגדול מחזיק ברוב נתח השוק, והחברות הקטנות יותר מתחרות יחד על נתחי הרווחים הקטנים יותר. תרחיש הרווחיות נקבע על ידי החברה הגדולה. החברה הגדולה גם מחליטה על התמחור של הסחורות והשירותים. חברות קטנות יותר בצע את החליפה כאשר תמחור המוצרים שלהם.
דגם קורנו
מודל זה של אוליגופול פותח על ידי הכלכלן אנטואן אוגוסטין קורנו. היא מבוססת על ההנחה כי התעשייה מורכבת משתי חברות הממוצבות באותה מידה. המודל מניח גם ששתי החברות מתחרות זו בזו על בסיס כמותי ולא על המחיר. שתי החברות מייצרות כמויות של תפוקה. המודל פועל על בסיס ההנחה שהעלויות השוליות יישארו קבועות ועקומת הביקוש תהיה תמיד ליניארית.
דגם ברטראנד
מודל אוליגופולי זה פותח על ידי הכלכלן יוסף לואיס פרנסואה ברטרנד. זוהי הרחבה על מודל קורנו. ההנחות וההנחות זהות אך המודל מניח כי החברות מתחרות זו בזו על המחיר.
היא מניחה כי ישנן שתי חברות באותה מידה בתעשייה ומוצריהן הומוגניות. ללקוחות לא היה אכפת להחליף מוצר אחד עבור אחר. הנימוק הוא שהעלויות השוליות יישארו קבועות והכנסות המכירות והמכירות משותפות באופן שווה בין שתי החברות.
מודל ביקוש מקושר
מודל זה קובע כי יש מעט חברות הפועלות בענף, ואם חברה אחת תעלה את מחיריהן, היא תאבד את לקוחותיה. החברות האחרות בתעשייה ימשיכו למכור באותו מחיר וימשכו את הלקוחות. מודל זה קובע גם, כי אם הפירמה תפחית את מחיריה, המתחרים ימשיכו בעקבותיו ותפוקת הפירמה תלך ותגדל באופן שולי בלבד.
