איחוד חשבונות כספיים

תוכן עניינים:

Anonim

איחוד דוחות כספיים הוא טכניקת דיווח פיננסי המסייעת לחברה לסכם את כל הנתונים התפעוליים לפי קבוצה אחת של דוחות כספיים בהתאם לתקני התעשייה, לכללי החשבונאות ולתקנות. טכניקה זו מכסה את כל החברות הבנות, מגזרים ותחומים שבהם התאגיד מחזיקה יותר מ -50 אחוזים.

מהו איחוד חשבונות?

איחוד חשבונות הוא תהליך של חשבונאות ודיווח פיננסי המסייע להנהלת החברה, למשקיעים ולרגולטורים להבין את מעמדה הכלכלי של החברה ושל שותפיה. תהליך זה מכסה את כל ארבעת הדוחות הכספיים של החברה - מאזן, דוח רווח והפסד, דוח על תזרימי מזומנים ודוח רווח והפסד. לדוגמה, חברה יכולה לאחד את המאזנים של כל החברות הכלולות במאזן יחיד.

פונקציה

רואה חשבון עובד עם כל מחלקות חשבונאות במגזר להעריך נתונים תפעוליים, לזהות מגמות בביצועים העסקיים ולבנות גליון עבודה איחוד בסוף החודש. איחוד חשבונות הוא בדרך כלל חלק מתהליך סגירת החשבונות בסוף החודש. לדוגמה, רואה חשבון קונסולידציה בחברת תרופות המבוססת על N.J עשוי לבקש ממנהלי כספים של מדינות בצרפת, גרמניה וברזיל לספק דוחות כספיים שישולבו עם נתוני ההפעלה של ארה"ב.

משמעות

תהליך איחוד חשבונאי הוא קריטי בדיווח הכספי משום שהוא מעניק למשקיעים, לרגולטורים ולשותפים המסחריים (למשל ספקים, מלווים או לקוחות) מידע הולם להערכת המצב הכספי האמיתי של התאגיד. לדוגמה, אם עובדי אגף הציות של התאגיד אינם יכולים לזהות לחלוטין את תחומי הפעילות של החברה ואת מצבה הכספי בכל נקודת זמן נתונה, הם עשויים שלא לדעת את כל התקנות והחוקים עליהם היא חייבת לעמוד.

מושג שליטה

תפיסת השליטה בתהליך איחוד חשבונאי מחייבת את איחוד הדוחות הכספיים של החברה עם כל הישויות, החברות הבנות והמגזרים שהחברה מחזיקה בהם ביותר מ -50%. לדוגמה, אם חברה א 'משקיעה 150 מיליון דולר בחברה ב', וסך ההון העצמי של חברה ב 'הינו 200 מיליון דולר, אזי הון המניות של החברה, 75% בחברה ב', מעניק לחברה שליטה א 'על החברה ב'. תרחיש זה גם הופך את החברה B לחברה בת של חברה א ', ומאוחדות הדוחות הכספיים של שתי החברות.

תפיסת הישות הכלכלית

תפיסת הישות הכלכלית בתהליך איחוד החשבונאות מתייחסת לרעיון שחברה שבבעלותה יותר מ -50% מחברה אחרת יכולה לשלוט על פעילותה, על מבנה הניהול ועל פעילותה האסטרטגית. כתוצאה מכך, חברה שולטת חייבת לאחד את כל החברות הבנות לישות אחת. לדוגמה, על פי הדוגמה הקודמת, חברה א 'וחברה ב' הן למעשה חלק מישות כלכלית אחת, משום שההנהלה הבכירה בחברה א 'שולטת במנהלי החברה ובפעילותה התפעולית.