התצוגה הקלאסית של אחריות חברתית בערכים עסקיים למקסם את הרווחים כמו בראש סדר העדיפויות של ניהול. עם זאת, בשנת 1984, ר 'אדוארד פרימן חלוץ את הרעיון של השקפה סוציו-אקונומית של אחריות חברתית, הרואה ברווחתה של החברה כולה. בשנת 1986, W.C. פרידריך פירט עוד יותר על ארבעה שלבים שהעסק עובר עד שהארגון מעריך פרספקטיבה גלובלית. טיעונים נגד אחריות חברתית כוללים כי זה לא התפקיד העיקרי של החברה ומדללת את המטרה הכוללת של העסק.
בעלי המניות
רובינס ו קולטר לשבור את הרעיון של אחריות חברתית תאגידית לארבעה שלבים. שלב 1 קובע כי החברה אחראית רק לבעלי העניין, לא משנה אם יש שניים או 200,000 אנשים. בעלי עניין אלה הם היחידים שיש להם עניין פיננסי ישיר בחברה, ולכן הארגון אינו חייב שום דבר אחר מלבד בעלי העניין. בשלב זה נקבע כי אם בעלי המניות מרוצים, החברה מילאה את מטרתה.
עובדים
כאשר בעלי העניין מתקדמים לקראת שלב 2 ומעורבים בהם עובדים באחריות חברתית, העובדים מתחילים לקנות את התמונה הגדולה. הארגון כולל אותם בקבלת החלטות. ההנהלה בוחנת את רוח הצוות ואת המורל הכולל של החברה. החברה מתמקדת באתיקה של העובדים, אך מכירה בכך שסוגיות אתיות עשויות שלא להיות קשות ומהירות. מסיבה זו, רוב החברות פועלות על פי אמות מידה אתיות ספציפיות. כאשר ההנהלה פועלת לפי אותם סטנדרטים, מתקשרת את הציפיות בבירור ומציעה הכשרה, החברה יכולה להציג חזית מאוחדת בתחום האתיקה.
לקוחות וספקים
שלב 3 קובע כי לאחר בעלי המניות והעובדים מאושרים, הלקוחות והספקים צריכים להיות מרוצים. באופן מסורתי, מסעדות קמעונאיות יש רדפו הפילוסופיה הזאת עם השקפתם כי "הלקוח תמיד צודק." לקוחות וספקים מאושרים לספר לאחרים, אשר לאחר מכן להתנשא העסק. רוב העסקים מכירים את הערך של שירות לקוחות מעולה.
חברה
בשלב 4, התאגיד אחראי לא רק לבעלי העניין, אלא גם לחברה כולה. על החברות מוטלת החובה "לעשות את הדבר הנכון". זה מעבר לטיפול הוגן והוגן של בעלי המניות, העובדים והלקוחות. היא כוללת מעורבות משפטית, מוסרית ופוליטית. יתרונות נוספים כוללים הסרת הפיקוח הממשלתי ושיפור איכות הסביבה. הדימוי הציבורי של החברה משתפר ככל שהחברה רואה את הערך שהעסק מספק כמכלול.
