המדיניות הפיסקלית - מיסוי ממשלתי והוצאות - כמעט תמיד שנוי במחלוקת. בעוד לממשלה יש תפקיד בקידום הצמיחה הכלכלית, תעסוקה מלאה ויציבות מחירים, השיטות שלה לעשות זאת לעיתים קרובות כפופות לדיון במחלוקת. על אף הצד השורר כרגע, עליו להתמודד עם המגבלות שהציב התהליך ויישום המדיניות הפיסקלית בעבר. אמנם יש בעיות רבות עם המדיניות הפיסקלית, כמה להתבלט מעל השאר.
הפרש זמן
בשל אופיו של התהליך המדיני, פער הזמן בין הכרת הצורך לבין השפעת ההשפעה של המדיניות הפיסקלית המתאימה עשוי להיות משמעותי. ראשית, יש לקבוע את הצורך בהתערבות ממשלתית במשק. זה קורה לאחר עלייה באבטלה, למשל, אשר מדווח לאחר מגמה כבר התרחשה. אז הקונגרס והנשיא חייבים להשלים עם החקיקה המתאימה. אם הם יכולים, רק אז הוא חקיקה חוקקה כסף והופקעו. עד אז אולי עברו חודשים, והיקף הבעיה השתנה
כלכלה ופוליטיקה
הקונגרס והנשיא הם פקידי ציבור, וככאלה הם אחראים על ציבור הבוחרים. בעוד שהממשלה הפדראלית נושאת באחריות לחוקק חוקים לקידום תעסוקה מלאה, הדחיפה להיבחר מחדש יוצרת צורך להחזיר כספים למרכיביהם. סימנים וכן צעדים ממוקדים אחרים ליצור הטיה כלפי מעלה על כמות הכסף שהממשלה הפדרלית מבלה. ההוצאה עבור אנשים הביתה כדי לקבל מחדש נבחר עיוות המדיניות הפיסקלית. הסנטור וויליאם פרוקסמייר (D-Wisconsin), עם פרסי הזהב שלו פרסים, היה אחד הראשונים להתמקד בנושא זה. אחרים הלכו בעקבותיהם.
ניהול החוב
השפעה על כלכלה פרטית
כאשר הממשלה לווה כסף כדי לממן את המדיניות הפיסקלית שלה, היא מתחרה ישירות עם המגזר העסקי והצרכנים שגם רוצים ללוות כסף. זה דחיקה אפקט יכול להעלות את הריבית, לאלץ כמה לווים מחוץ לשוק. בעיה נוספת טמונה ביישומי מדיניות פיסקלית, שעשויים להתחרות ביוזמה הפרטית ואף להניא את ההשקעה הפרטית.
