ממשלות משפיעות על המשק בשתי דרכים: המדיניות המוניטרית והפיסקלית. המדיניות המוניטרית כוללת התאמת כמות הכסף (כמות הכסף במחזור) וקביעת שער הפריים (הריבית ששילמו הבנקים זה לזה על הלוואות). המדיניות הפיסקלית משתמשת במיסוי ממשלתי, בהוצאות ובהשאלה על מנת להשפיע על המשק.
מדיניות מוניטרית
בנק מרכזי יוצר מדיניות מוניטרית על ידי שליטה על כמות הכסף והריבית (הידועה במיוחד בשם "שער הפריים" או במונחים כלכליים, "מחיר הכסף"). מדיניות זו שואפת לייצב כלכלה על ידי עידוד הלוואות והשקעות, ושליטה על האבטלה והאינפלציה.
אספקת כסף
על ידי שליטה על הכסף, הבנק המרכזי קובע כמה כסף הוא במשק בכל זמן נתון. כאשר ההיצע עולה, הערך של יחידת המטבע יורד, ואנשים מבלים יותר. כאשר ההיצע של הכסף פוחת, יחידה של רווחי מטבע ערך, שמירה על האינפלציה למטה. בנקים מרכזיים משנים את כמות הכסף על ידי קנייה או מכירה של אג"ח או על ידי הדפסת כסף.
שער ריבית
בנק מרכזי קובע את הריבית הנמוכה ביותר האפשרית במשק, הנקראת "שיעור הפריים". הבנק המרכזי גובה את הריבית על הלוואות לבנקים מסחריים, והבנקים המסחריים משלמים זה לזה שיעור דומה על הלוואות. הבנקים לגבות לקוחות ריבית גבוהה יותר, אבל זה עולה ויורד עם שער הממשלה. הריבית הנמוכה מעודדת הלוואות והשקעות (שהן בסיסיות לכלכלה צומחת), בעוד ששיעורי הריבית הגבוהים מעודדים זהירות ומגבילים את הסיכון (באינפלציה השליטה).
מדיניות הפיסקלית
המדיניות הפיסקלית נוגעת ללוות הממשלה, להוצאות ולמיסוי, ומשפיעה על הכלכלה באמצעות הביקוש המצטבר (כמה אנשים מוציאים). ישנם שלושה סוגים של מדיניות פיסקלית: ניטרלית, מרחיבה ומכווצת. ממשלות מקיימות מדיניות פיסקלית ניטרלית כאשר הן מאזנות את התקציבים שלהן, כך שההוצאה שווה להכנסות. כאשר הממשלות בונות עודף (ההוצאות שוות פחות מההכנסות), הן מקיימות מדיניות של התכווצות, בעוד שגירעונות (ההוצאות הן יותר מהכנסות, מה שמרמז על גיוס ההון הממשלתי), מציינות מדיניות מרחיבה.
צבירה מצטברת
הביקוש המצטבר הוא הסכום הכולל של ההוצאות במשק. ממשלות יכולות להשפיע על הביקוש המצטבר באמצעות המדיניות הפיסקלית בשתי דרכים: מיסוי והוצאות. כאשר ממשלה מחליטה כמה מס, היא משפיעה על הפעילות הכלכלית של האוכלוסייה. ככלל, קיצוצי המסים ותמריצי המס מגדילים את הביקוש המצרפי על חשבון הכנסות הממשלה, ואילו לעליות במסים יש השפעה הפוכה. ממשלות יכולות גם להשפיע על הביקוש המצטבר על פי האופן שבו הן מוציאות, תוך מיקוד לתעשיות ספציפיות עם סובסידיות או חוזים ממשלתיים במדיניות מרחיבה, והגבלת פרויקטים פדרליים וחסכון בסובסידיות במדיניות צמצום.
