עקרונות אתיים הם מקסימום לפעולה. הם חלק תיאורטי בכך שהם נובעים ממערכת אתית, אבל הם גם חלק מעשי, כי הם מסוגלים להיכנס לפעולה. מערכת אתית היא חסרת ערך, אלא אם כן היא מספקת רעיונות יסוד בסיסיים שניתן ליישם במקרים קשים רבים.
אוניברסאליות
עמנואל קאנט הפך את האוניברסליות למוקד המרכזי של כל שיפוט מוסרי. הרעיון הבסיסי הוא כי מעשה טוב כאשר הוא יכול, ללא אבסורד, להפוך לחוק אוניברסלי. חוק אוניברסלי הוא אחד שיכול להיות מחייב על אף אחד. אם אתה רוצה לרמות מישהו מתוך כסף, אתה שואל את עצמך אם זה יכול להיות כלל אוניברסלי. זה לא יכול, כי אם כולם היו מרומים בצורה כזאת, הכלכלה היתה מתמוטטת. איש לא יסמוך זה על זה. זה רע במהותו מסיבה זו, ולכן, לא מוסרי. אם פעולה אינה עוברת את מבחן האוניברסליות, היא אינה מוסרית.
עבודה
תיאוריות רדיקליות רבות יותר שמה דגש חזק על העבודה כעיקרון מוסרי. העבודה הופכת להיות אתית כאשר היא הופכת לחלק מהאופן שבו האנושות יוצרת ומגדירה את עצמה. במקום להיות עבודה טהורה, העבודה הופכת למשהו חיובי, דרך לעצב מחדש את הטבע כך שיתאים לצרכים האנושיים הבסיסיים. ג'ון לוק, למשל, קבע כי כאשר אתה מכניס את העבודה שלך לטבע, מה שיצרת הופך את הנכס שלך. הנכס שלך מוצדק כי עשית את זה; יצרת את זה. עבודה כאן היא אמצעי להרחיב את דעתך, ליצור רכוש ועושר ולהפוך את הטבע לעבוד עבור האדם, ולא נגדו.
סיבה / מתון
הסיבה היא עקרון המחשבה. זה, כפי שמלמדים סופרים כמו אפלטון ואוגוסטינוס הקדוש, משמשים לבלימה על תשוקות כמו כעס, חמדנות ותאווה. ההיגיון הוא עקרון השליטה - הוא מעמיד את היצרים במצבם הנכון ומונע מהם להשתלט על כל הנשמה. זה דורש מתינות, כפי שאריסטו לימד. לדוגמה, אריסטו כותב כי אומץ הוא מתכוון, מתכוון בין פזיזות על קצה אחד ועל פחדנות מצד שני. סגולות רבות יכולות להיחשב לממוצע בין שני קצוות. קיצוניות זו נשלטת על ידי תשוקה כגון כעס ופחד.
יושרה
יושרה נובעת מן הפועל "להשתלב". זהו עיקרון מוסרי מרכזי משום שהוא מעיד על כך שהאישיות אמיתית ואמיתי. האישיות האינטגרלית היא אחת המבוססת על כמה רעיונות, שליחות, תחושה חזקה של עצמי, כי הוא נוכח בכל עת. היפוכה הוא אחד שלובש "מסכות", המספרת לאנשים מה הם רוצים לשמוע ומסווה את כוונותיו ודעותיו. ההפך מן האישיות האינטגרלית הוא האישיות המופרזת. זוהי כנות חברתית בסיסית, שבה אתם מאמינים בתכליתכם וברעיונות המוסריים שלכם ולא מנסים להסוות אותם. האישיות המבישה אינה ישרה בכך שהיא משקפת את סביבתה, בהתאם למה שמקובל למען קבלה חברתית.
