בעולם גלובלי יותר ויותר, עסקים רבים עשויים למצוא הרחבה בינלאומית להיות אופציה אטרקטיבית להרחבת השוק. כניסה לשוק החוץ לא קל עם זאת, ויש אפשרויות רבות עבור כל חברה מסתכל להיכנס לשוק זר. חברה יכולה להיכנס למדינה חדשה בכמה דרכים: כיצואנית; באמצעות הסכם רישוי; במיזם משותף; או באמצעות חברה בת בבעלות מלאה. חשוב למנהלים להבין את אסטרטגיות הכניסה השונות לפני הכניסה למדינה חדשה.
מייצא
הייצוא הוא השיטה הפשוטה ביותר להיכנס לשוק זר. על ידי ייצוא למדינה זרה, חברה יכולה להיכנס לארץ הזאת מבלי להקים את עצמה בפועל במדינה. החברה חייבת פשוט לייצר מוצרים שיכולים להישלח למדינה זרה. היצואנים יכולים לקחת שתי צורות, יצואנים ישירים ויצואנים עקיפים. היצואנים הישירים מוכרים ישירות לקונים זרים ועשויים להיות צוותי מכירות באותן מדינות. היצואנים עקיפים להסתמך על מתווכים מקומיים אשר מתווך את הקשר עם קונים זרים.
רישוי
רישוי היא אסטרטגיה טובה לחברה שיש לה מוצר ביקוש או מותג, אבל חסר את המשאבים כדי להרחיב את העולם. כאשר חברה רשאית את מוצריה במדינה זרה, היא מוכרת את הזכויות לייצור המוצר במדינה זרה ליצרן אחר. משמעות הדבר היא כי החברה אינה צריכה להשקיע בפיתוח השוק אבל יכול פשוט לגבות תשלום מחברה זרה.
מיזם משותף
מיזם משותף כולל כניסה לשוק חדש עם שותף מקומי. מיזמים משותפים יש יתרון של מתן חברות עם שותף שמכיר היטב את הסביבה המקומית. משמעות הדבר היא כי קיים סיכון פחות להיכשל בשל חוסר היכולת להבין את המנהגים המקומיים, חוקים או תרבות. החיסרון של מיזם משותף הוא שהוא אינו נותן לחברה שליטה מלאה על המבצע; המשרד חייב להיות מסוגל לעבוד היטב עם שותף זר להצליח.
חברה בת בבעלות מלאה
כניסה לשוק זר עם חברה בת בבעלות מלאה כוללת יצירת חברה מקומית ללא סיוע של שותף מקומי. ישנן שתי דרכים לעשות זאת. הראשון הוא דרך מה שנקרא Greenfield פיתוח. זה כרוך ביצירת ארגון חדש בארץ הזרה מהיסוד. השיטה השנייה היא מה שמכונה פיתוח brownfield. מדובר ברכישת חברה קיימת במדינה זרה. ההתפתחויות Brownfield יכול להיות מועיל כי הם מציעים מומחיות מקומית, אבל הם יכולים להיות קשים כי ייתכן שיש התנגדות מאלו בחברה לבעלות חדשה.
